!We rock

Rock Band הוא משחק מחשב. הוא מגיע עם גיטרה (אפשר גם שתיים), תופים ומיקרופון, והמשחק הוא כזה שצריך ללחוץ על כפתורים בכלי הנגינה (או לשיר עם המיקרופון), על פי הצבע שלהם ובתזמון הנכון. בוחרים שיר, כל אחד בוחר כלי נגינה, ומנגנים יחד מול מסך הטלויזיה, כשלכל כלי נגינה יש "הוראות נגינה" משלו, ורמת קושי משלו.

כמו שכבר כתבתי בפוסט הקודם שלי מהיום, קיבלנו את המשחק בהשאלה לסוף השבוע האחרון. אחרי שעות ארוכות של נגינה במשך שלושה ימים (ויש לי יבלת באגודל שיכולה להעיד על זה), השתפרנו משמעותית ביכולות הנגינה שלנו. אני יכולה לנגן כל דבר בגיטרה או בס ברמה Medium, וחלק מהשירים גם ב-Hard. בתופים הולך לי קצת יותר קשה... בכל זאת, צריך קואורדינציה. אמיר באותן רמות שלי. שגיא הפך תוך שעה למתופף הרשמי של הלהקה. הוא כבר יכול לתופף גם ברמת Expert. דיוויד פשוט טוב בהכל. הוא גם ברמת Hard בגיטרה ובס (ולפעמים אפילו Expert), גם טוב על התופים, וגם יודע לשיר.

כולם התנסו, כולם נהנו מהמשחק, אבל דיוויד ואני התמכרנו באמת... היינו ממש בדכאון כשהחזרנו את המשחק, וכל נסיונות הניחומים לא הועילו. הבוקר חיכו לנו ליד הדלת פחזניות מעולות מעשה ידיה של ענת, עם פתק שאומר "משהו קטן להמתיק את האובדן"...

הנה כמה תמונות וסרטונים מחוויות הנגינה של סוף השבוע. הערב מתכנסים אצלנו כל החברים כדי להחליט לגבי רכישה משותפת של Xbox 360 ו-Rock Band. אני מקווה שההחלטה שתתקבל תהיה לקנות, ומהר. איך נעביר שבוע בלי לשחק?...

אלעד על הבס, האנה על התופים, אני על הגיטרה:

האנה ואמנדה שרות "רוקסן":

פיט, דפנה ואמנדה מנגנים, האנה שרה, והשאר נהנים לצפות:

קריסטין שרה:

להקה או לא?

דיוויד ואמיר, עם כל הפוזה שמלווה rock stars:

שגיא, שולט בקצב:

שגיא טוב גם בגיטרה, וענת מרוצה מהתופים:

הציוד ננטש לארוחת צהריים... החזרות התחדשו כעבור חצי שעה (מי צריך לאכול ולישון כשאפשר לחיות על רוקנרול?)

Living on a prayer - קטי יודעת לשיר!


Roxanne - רואים כמה זה כיף?

Live Forever - אני על הגיטרה, עם חיוך גדול :)



ובתקווה שנוכל לנגן שוב בקרוב... צפו לעדכונים.

חג ההודיה וההודו

ביום חמישי חגגנו את חג ההודיה, בארוחה בסגנון Progressive Dinner, כך שכל מנה מוגשת בבית אחר. מסתבר שהאמריקאים אוהבים לאכול את ארוחת החג בשעות הצהרים דווקא, ולכן ביום חמישי ב-13:30 כבר היינו אצל דיוויד והאנה, שותים יין ואוכלים מנות ראשונות. ב-15:00 עברנו לביתם של קריסטין ווינס, שם הוגשו המנות העיקריות, ובראשן תרנגול הודו ענק ושחום, ממולא במילוי המסורתי (שמוגש בנפרד). קינוחים, קפה ועוד קצת יין הוגשו אצל מורן ושגיא בסביבות 17:00. חוצמזה, זה גם היה Potluck (כל אחד מכין משהו), כך שיצא לי לראשונה להכין פאי דלעת. לא יאמן עד כמה זה פשוט. קונים בצק פריך מוכן לאפייה, מרודד בתוך תבנית חד פעמית. קונים מחית דלעת בקופסת שימורים, וחלב בקופסת שימורים (הוא יותר סמיך מחלב רגיל, ויותר בריא כנראה משמנת מתוקה), מערבבים עם עוד כמה תבלינים ואופים. אמריקה.

המנהג המקובל כאן לבילוי אחרי הארוחה הוא צפייה בטלויזיה במשחק פוטבול. אנחנו החלטנו על אלטרנטיבה, ודיוויד, שהתברך ביחסי אנוש מעולים, הצליח לשכנע את פטריק וקטי להשאיל לנו את הפלייסטיישן 3 שלהם, יחד עם כל הציוד של Rock Band... אז אחרי הקינוחים, כולם התאספו אצלנו, וניגנו 6 שעות ברצף... פטריק וקטי ראו עד כמה אנחנו נהנים, והסכימו להשאיר את הציוד ליומיים נוספים, ולכן רק עכשיו אני מספרת לכם על ארועי סוף השבוע. פשוט הייתי עסוקה מדי בנגינה על גיטרה ותופים... (תמונות וסרטונים בנושא יפורסמו בקרוב בפוסט נפרד)

מנות ראשונות:

קריסטין וקלייר:

וינס וההודו:

השולחנות ערוכים למנות העיקריות:

אוכל!

וינס מסביר על החג ומקורותיו, כל השאר ממלאים צלחות:

זה קצת יותר מוחשי בוידאו:


ממש לפני שאוכלים, כל אחד כתב על פתק משהו שהוא מודה עליו, ואז העברנו את הכלי עם הפתקים ביננו, כל אחד הוציא פתק וקרא בקול. רוב האנשים מודים על משפחתם וחבריהם. אמיר הודה על כך שיש לו Rock Band מחכה בבית.

פטריק קורא פתק:


שגיא ומורן קוראים:


שולחן קינוחים מפואר אצל מורן ושגיא:

~ ~ ~

יום שישי שאחרי Thanksgiving הוא יום שישי השחור. זהו יום הקניות הטוב ביותר בשנה, עפ"י האמריקאים, בו אפשר למצוא מציאות מאד בזול. כל החנויות נערכות ליום הזה מראש, מודיעות מה הן ימכרו במחירים מצחיקים, ובאיזו שעה יפתחו הדלתות, והקונים ממש מחכים ליד הדלת כל הלילה כדי להספיק לקנות בזול לפני שנגמר. השנה נהרגו שלושה אנשים בשישי השחור. אחד מהם היה עובד של Walmart שתפקידו לפתוח את דלתות החנות בפני הצובאים על הכניסה (נמחץ למוות), והשניים האחרים נהרגו בקרב יריות בתור לאחת החנויות... טירוף מוחלט. מאד רצינו להשתתף בטירוף הקניות, אבל כמה שלא חשבנו על זה, לא הצלחנו למצוא משהו שאנחנו רוצים לקנות (חוץ מ-Rock Band, אבל זה יקר מדי), אז סתם קפצנו ל-Walmart לראות את הבלגן חוגג.

~ ~ ~

ביום שישי היינו בארוחת חג נוספת, בעיר במרחק שעה נסיעה מהבית, אצל ההורים של ליה. כריס וליה גרים שתי קומות מעלינו, כריס לומד עם אמיר (הם אפילו באותה קבוצת לימוד), ויום לפני החג נולדה בתם הראשונה, אמרסון. אז זכינו לא רק להשתתף בארוחה משפחתית מורחבת, אלא גם להיות החברים הראשונים שרואים את התינוקת :)

הגביע הוא שלנו

בשבת היה "המשחק הגדול", או בשמו המקומי: The big game. זהו השם הרשמי של משחק הפוטבול בין האוניברסיטאות ברקלי וסטנפורד. זה המשחק החשוב ביותר בעונה, כולם מחכים לו, כולם מדברים עליו, ויש אפילו ערך כזה בוויקיפדיה.... לאמיר יש מנוי לכל משחקי העונה אבל לי אין, אז קנינו לי כרטיס במחיר מופקע של $66, שחלילה לא אפספס.

חגיגות המשחק הרשמיות החלו שבוע לפני המשחק. לא הלכנו אליהן, אבל בבוקר המשחק ניסינו לראות את כל מה שאפשר: היינו ב-Fun Zone, שהוא אזור משחקים והפעלות לכל המשפחה, שם הצטלמנו עם שחקן עבר מה-Bears (לחצתי לו את היד. בחיים לא לחצתי כזו יד ענקית!); הלכנו ל- Pre-game Rally, שם צפינו בהופעה של התזמורת והמעודדות, וצעדנו אחריהם במצעד עד האצטדיון; וגם היינו ב-tailgate, מסיבת אוכל ושתייה שלפני המשחק. המשחק התחיל ב-12:30, וה-tailgate בעשר, כך ששוב התחלנו לשתות אלכוהול מהבוקר... אנחנו לאט לאט מתרגלים לשתות יין ובירה בכל שעה ביום :). את ה-tailgate ארגנו הפעם בוגרי Haas, וחוץ מאוכל ואלכוהול היו המון אנשים, בינהם גם מבוגרים ומשפחות, כולם לבושים בצבעי cal כחולים וצהובים, כמובן.

המשחק היה מעולה. מרוב ארועים (ותור מטורף בכניסה לאצטדיון) פספסנו את תחילת המשחק, אבל זה לא הפריע לנו להנות. האצטדיון היה מלא מאד (70,086 אנשים), היה חם וצפוף, וההתרגשות גרמה להרבה אנשים לעמוד מרבית המשחק, אבל גם להיות פעילים מהרגיל בעידוד הקבוצה. זה היה ה-big game ה-111 וניצחנו 37-16. ה"גביע" (the Stanford axe) שוב שלנו, בפעם ה-46 מתוך 111 משחקי big game (סטנפורד החזיקו בגביע 55 פעמים, בשאר הפעמים היה שוויון).

* * *

שחקן עבר של ה-bears מצטלם עם אנשים ב-Fun Zone. שימו לב לחולצה של מעודדי Stanford:

גם אנחנו הצטלמנו איתו, כמובן. הצילום היה בחינם, וקיבלנו מספר סידורי של התמונה שלנו וכתובת של האתר באינטרנט בו נוכל למצוא אותה. והרי היא לפניכם (הם חייבים להחליף צלמת!!):

* * *

עם חברות ובירה ב-Tailgate:

מעריצה של ה-bears, צעירה וביישנית:

הלהקה ב-Tailgate:

כובעי bears למכירה:

מעריצי סטנפורד כבר שנים...

* * *

התזמורת והמעודדות ב- Pre-game rally:

יש פה הכל - התזמורת מופיעה (עם תנועות ידיים!), המעודדות רוקדות, הדגל מתנפנף והקהל מריע :)

רוצים את הגביע!

היה מתיש!

הייתי חייבת להצטלם עם נגן טובה... בחרתי להצטלם עם הבחור הזה, ומיד אחרי התמונה הוא עבר לדבר איתי בעברית... מסתבר שהוא ישראלי לשעבר :)

* * *

והמצעד מתחיל...

מנגנים, שרים וצועקים go bears!

וגם רוקדים...

* * *

האצטדיון מלא מהרגיל:

המעודדות באזור הסטודנטים:

היציע של סטנפורד, מרשים:

אבל אין כמו יציע הסטודנטים של Cal:

עושים גל:

מעלים אנשים מלמטה למעלה!

וכרגיל, ניירות באוויר:

הופעת המחצית:

אי אפשר בלי המנצח (יש ארבעה, אחד בכל צד של האיצטדיון, כולם על סולמות):

מנגנים בריטני ספירס:

* * *

המשחק עצמו מעניין לא פחות (ברצינות!):

אוסקי נותן כיף:

המעודדות הנודדות, מלוות בתזמורת ובאוסקי:

ניצחנו!! זה הגביע:

* * *

בסוף המשחק כולם ירדו למגרש (בדרך כלל כולם הולכים הביתה בסדר מופתי):

שחקן מתראיין לטלויזיה, אמיר מציץ מאחור:

התזמורת והמעודדות נשארו הרבה אחרי המשחק...

המעודדות, הכי קרוב שאפשר:

התזמורת, פעם אחרונה:

המעריצים השרופים:

* * *

התזמורת של סטנפורד לא הפסיקה לנגן, למרות הכשלון. אבל מיד עם סיום השיר האחרון שהם ניגנו, כל נגני התופים השמידו את העור של התופים שלהם... לא יודעת אם זו מסורת שכזו, אבל זה היה מוזר...