פסח שמח!

השנה חגגנו במתכונת מצומצמת - אנחנו ומשפחת בר, פלוס שאולי שהצטרף ממש בסוף. הארוחה היתה כשרה, ההגדה ארוכה מהרגיל (ככה זה כשקוראים בה גם אחרי האוכל), הילדות שרו עם כולם ואפילו מצאו את האפיקומן. מפתיע וכיף לגלות כל פעם מחדש איך לכל משפחה יש את הניגון שלה ואת המסורות שלה.

צלחת פסח שמיה הכינה בגן:

הגדה נוסח בר:

דני פותח את הסדר:

נטילת ידיים:

יעלי:

אמיר ברוח החג:

אורי לא חיכה לשולחן עורך...

מגלה את המצות:

ואני כרגיל, מתעדת.

ועכשיו לחלק הכי כיפי בערב -

הקושיות:


התנגשות מסורות קלה בשירת דיינו:


שאולי הגיע בדיוק בזמן כדי להראות לנו איך שרים חד גדיא:


בשנה הבאה בירושלים! (או בסיאטל)

הכי כיף

הכי כיף בעולם זה כשחברים מהארץ באים לבקר.
אם הם חברים קרובים, עוד יותר כיף.
בסוף השבוע ביקרו אותנו אלון ורונה, בדרכם לסדר פסח משפחתי בלוס אנג'לס.

סיבוב חובה באוניברסיטה:

שקיעה מגבעות ברקלי:

קצת שופינג והשתטות:

היה לנו הכבוד להכיר לרונה את טרגט!

שותים קפה בכיכר יוניון סקוור בסן פרנסיסקו:

טיול בפארק המרינה בעיר (פלוס ניסוי מוצלח לשחזור תמונה דומה מלפני עשור):

עם הגשר:

אורות העיר בלילה:

והבוקר, בשמש הקיצית בסאוסליטו:

מסקנה אחת יש מהביקור הזה - התגעגענו, בואו יותר!

הוואי 5-0

ביום האחרון בהוואי כבר רק רבצנו על החוף, אבל יום לפני כן עוד היינו פעילים, והחלטנו לעלות על ה-Diamond Head, ההר הצמוד ל-Waikiki, כדי לראות את הנוף. באופן כללי התכנית היתה להיות עצלים ולעלות לתצפית עם האוטו, אבל כשהגענו לחניון התברר שאי אפשר להתחמק ממסלול ההליכה. אזרנו כוחות וטיפסנו למעלה. לא היה קשה, אבל חם ולח כן היה, וזה רק בשמונה בבוקר.

כשירדנו קבוצות ענקיות התחילו לעלות. טוב שהגענו מוקדם.

הנוף מלמעלה לגמרי שווה את הטיפוס:

אחרי המסלול נסענו לדאונטאון וראינו כמה מבני ציבור יפים.

אחר כך הלכנו למסעדה שמגישה אוכל הוואי טיפוסי. היה מעולה! בתמונה אנחנו בפוזה הוואית שלימד אותנו הבעלים של המקום.

זה מה שאכלנו: בשר חזיר עטוף בעלי טארו, לצידו מנה קטנה של פוי (Poi) ובצל:

עוד קצת בשר חזיר, סלט עגבניות וסלמון, בשר מעושן, אורז וחריף:

בערב פגשנו חברים לארוחת ערב במסעדה בה כל אחד קיבל פרח אורכידאה:

וכרגיל, מסיימים בקוקטייל על החוף...

בקיצור, היתה חופשה מדהימה וממש נשמח לחזור, אבל עד אז הנה כמה רשמים שלא ניתן להעביר בתמונות:
- אחלה, אחלה מזג אוויר. אפילו שירד לנו גשם תוך כדי רביצה בים.
- המלונות ההוואיים בנויים מוזר: הלובי ודלפק הקבלה לא מוקפים בקירות ואין דלת כניסה - הם פשוט בחוץ! הוכחה ניצחת שמזג האויר מדהים.
- המקומיים נראים אסייתים לחלוטין ומדברים בפולינזית (אנגלית כשפה שנייה) ועם זאת - הם אמריקאים.
- אם לא ידעתם, אובמה מהוואי.
- חולצות הוואי עוד לא נעלמו מהעולם...הן אפילו די נפוצות.
- אומרים הוואי עם דגש על ה-י' שבסוף. הוואייייייי.

חופים ומחולות

בסיבוב חופים שני ומוצלח גילינו כמה חופים יפהפיים. הבעיה עם החופים פה (הגולשים בטח לא יסכימו איתי) היא שברובם יש גלים גבוהים שימנעו ממני להכנס למים.

הנה חוף יפהפה במפרץ כמעט סגור. אם רק לא היה עולה 7.5 דולר לאדם להכנס, לא כולל חניה...

איפה שאין רצועת חול לבנה/צהובה יש סלעים, וגלים שמתנפצים עליהם:

ובמקום הזה הם אפילו יוצרים גייזר:

זה החוף הנבחר. פשוט מושלם. בביקור הראשון שלנו בו היינו כמעט לבד על החוף ואפילו ראינו לוויתנים. יום אחר כך ביקרנו בו שוב. ללא ספק, החוף הכי שווה באי.

וזה נוף מזרחה, מנקודת תצפית על ההרים שבמרכז האי:

בערב השלישי שלנו פה יצא לנו לראות לראשונה מופע הולה (Hula). המופע נערך בחוף הים והשתתפו בו רקדנים מכל הגילאים. הנה הילדות:

הנערות:

והמנחים של המופע:

יום אחר כך נסענו לראות את פרל הרבור. המפרץ הידוע שנפגע קשות במלחמת העולם השנייה הפך לפארק לאומי עם אוניות המלחמה ששוחזרו לאחר שטובעו.

ניצול מהמלחמה ההיא חותם על ספר:

ובערב, שוב במקרה, נתקלנו במופע הולה אחר, בו השתתפו רק שני רקדנים. היא לבשה חצאית מעלי בננה, ושניהם רקדו עם כמה אביזרים שהוסיפו למנגינה. מקסים!

אלוהה!

אנחנו בהוואי! שמש, ים, שמים כחולים - מאד שונה מחופשת האביב של השנה שעברה....

והרי קורותינו בשני הימים הראשונים של החופשה.

אחרי טיסה של חמש שעות וחצי (הוואי רחוקה!) נחתנו בהונולולו. בשדה התעופה כבר התרשמתי מהשלטים בכניסה לשירותים:

אחר כך התמקמנו בדירה שלנו - דירת שני חדרים מקסימה בקומה ה-23, במרחק בלוק אחד מחוף Waikiki, עם נוף משגע להרים שמסביב:

טיול בחוף בשקיעה:

אחד הבארים באחד ממלונות הפאר. הבאר הזה ספציפית ממש מזכיר לי את הסרט קוקטייל. לא רואים את טום קרוז שם?

מאי-טאי הוא הקוקטייל הלאומי, ויש גם בירה מקומית.

בימי שישי ברבע לשמונה בערב יש מופע זיקוקים:

יום אחר כך שכרנו רכב ויצאנו לתור את האי. עצירה אחת היתה ב-Dole Plantation, שאחראים על חלק גדול מאספקת האננס בארה"ב. הנה כמה סוגי אננס מיוחדים:

אמיר נכנס לאווירה:

רוב מה שראינו בטיול הוא חופים. כצפוי, החופים מדהימים. היום הגענו למסקנה שהוואי היא גן עדן ממש כמו תאילנד, אבל בלי היתושים.

זהו אושר:

גלישת גלים - הספורט הנפוץ ביותר באי:

ובאיזשהו חוף, תוך כדי בהיה במים, אמיר פתאום אמר לי, חצי בהתנצלות: אני בטח מדמיין, אבל אני חושב שראיתי לוויתן. שניה אחר כך היה ספלאש ענקי במים ומיד אחריו עוד אחד ועוד אחד וללא ספק זו היתה להקת לוויתנים, כנראה מסוג Humpback, ועקבנו אחריהם דקות ארוכות.

שלט כניסה לבית. מקורי, לא?

בצפון האי יש כמה חוות שרימפס בהן מבשלים עבור הלקוחות שרימפס טריים במגוון רטבים. מעולה!!

זהו מהיומיים הראשונים. היום המשכנו בטיולנו באי, וגם (סוף סוף) נכנסנו למים בכמה חופים. אבל זה בפוסט נפרד...