...והגענו

אחרי נסיעה ארוכה שעברה יחסית בקלות, ועם אוטו עמוס בדברים, הגענו, פרקנו, ניקינו וסידרנו, ועכשיו, שלושה ימים אחרי, הבית מרגיש בית שוב.

מאז שהגענו אנחנו עמוסים בארועים חברתיים, יוצאים כל ערב ופוגשים חברים. כיף להיות בבית!

לסיום, הנה כמה הוכחות ש-Crater Lake עדיין כחול עמוק, גם שלושה חודשים אחרי.

יצאנו לדרך

אחרי בראנץ' וקפוצ'ינו בסיאטל, ואחרי שהעמסנו את האוטו לעייפה, יצאנו לדרך. במפתיע, שש שעות נסיעה עברו די בקלות, והרבה בזכות השיטה החדשה שפיתחנו (טוב נו, זה לא ממש פיתוח שלנו), שנקראת audio book. אנחנו מקשיבים לספר הזה, 13 שעות וחצי, שמוקרא על ידי שלושה מספרי סיפורים נפלאים.

עכשיו, אחרי ארוחת ערב איטלקית וביקור בג'קוזי במלון, אנחנו מוכנים ללכת לישון כדי להכין את עצמנו למחר. מחר צפוי להיות יום ארוך בהרבה.

הרכב העמוס. תוכלו לדמיין איך הבגאז' נראה...

ויוצאים לדרך עם חיוך על הפנים:

עכבר העיר / פרידה

אם תתנו לי לבחור איפה לגור, אני תמיד אבחר לגור במרכז עיר גדולה. אני אוהבת את הצפיפות, את הרעש, את הרחובות עמוסי האנשים, את מבחר החנויות, הבארים, בתי הקפה והמסעדות, ואת כל מליוני האפשרויות לבילוי שנמצאות ממש בפתח הבית. כשעברנו לסיאטל לפני קצת פחות משלושה חודשים, קיבלנו תזכורת מהירה לכך שחיי עיר חסרים לנו: הדאונטאון הצפוף והקטן, גורדי השחקים, המדרכות העמוסות, חיי הלילה, ואפילו הדירה שלנו ששומעים ממנה את הכביש המהיר בכל שעות היום. אין ספק - אנחנו אנשי עיר.

אז כן, בתור אנשי עיר נקודת הפתיחה שלנו פה היתה טובה (דירה במיקום מצויין עם המון פינוקים, המשרד של אמיר במרחק הליכה), אבל גם בלי קשר לזה, סיאטל לא אכזבה לרגע. היא התברגה די מהר ברשימת הערים שהיינו רוצים לגור בהן, ובמקום ממש גבוה. עקפה את סן פרנסיסקו. עקפה את ניו יורק. אנחנו עוד מתלבטים לגבי תל אביב.

אז הנה רשימה (חלקית) שמנסה לסכם את הסיבות שבגללן אנחנו אוהבים את העיר הזו. ההיי-לייטס. דברים שבשום אופן אסור לפספס אם יוצא לכם לגור פה, או סתם לבקר.

הקיץ המושלם
אין, אין כמו הקיץ פה. מזג האויר מושלם! שמש, שמיים כחולים, 28 מעלות ביום, 20 בלילה, ואין לחות בכלל. אפשר ללבוש קצר וכפכפים כל היום וכל הלילה בלי שיהיה קר ובלי להזיע, אפשר לעשות ספורט בחוץ באמצע היום בלי למות, אפשר לשחות באגם ובים, אפשר לעשות ברביקיו בחוץ, אפשר לשבת בבית קפה ממוזג ולהשקיף על הרחוב. תענוג!

המקומיים מאושרים פה בקיץ ואפשר לראות את זה בהמון דברים. גברים מסתובבים בפארקים במכנסיים קצרים ובלי חולצות; נשים רובצות על הדשא בביקיני, גם אם זה לא בחוף הים; ילדים מתרחצים בכל מזרקה בעיר; כולם יוצאים מהעבודה מוקדם לפחות פעם בשבוע כדי לשבת בבאר בחוץ בשמש ב-happy hour.

אפשר להבין אותם... אומרים שהחורף פה קשה. שלמרות שלא יורד שלג, גשום ומעונן פה תשעה חודשים בשנה. שאנשים נכנסים לדיכאון מחוסר שמש. שהימים קצרים מדי וחשוכים מדי. לא היינו פה בחורף אז קשה לנו לדעת עד כמה המצב באמת גרוע, אבל התחושה שלי היא שהקיץ המושלם מפצה על הכל. אם יצא לנו לגור פה מתישהו בעתיד, אני אזכה לבדוק את התאוריה הזו לעומק, אבל עד אז, אני באמת מאמינה שאני מוכנה לסבול חורף רטוב וחשוך בשביל קיץ כזה.


אטרקציות בעיר
כמו בכל עיר, יש בסיאטל הרבה מה לעשות. הנה רשימה חלקית:
- לבקר בשוק המאד מתוייר Pike Place Market.
- לקחת סיור תת קרקעי לעיר שקבורה מתחת לבניינים של היום.
- לבקר בספריה המרכזית על כל קומותיה.
- לבקר ב-locks ולנסות לראות דגי סלמון קופצים מול הזרם.
- לשוט/לשחות באחד האגמים.
- לקחת מעבורת לאי השכן Bainbridge Island ולטייל בשוק האיכרים שבו.
- לעלות לתצפית על העיר מה-space needle או מקולומביה סנטר (הבניין של אמזון).
- לבקר ב-Capitol Hill, סתם כי היא שכונה מקסימה.

ואפשר גם לקחת סיור ב-Ducks, שמקיף את כל האטרקציות של העיר בכמה שעות, תוך הפעלה של שירה וריקודים, בתוך אוטובוס שיכול גם לשוט! זה משהו שעוד לא עשינו, אבל אולי פעם נעשה...


אוכל ושתייה
הגענו לחלק האהוב עלי ביותר. על הקפה בעיר כבר שמעתם רבות, אז לא אחזור על עצמי כאן, אבל על המסעדות עוד לא ממש סיפרתי...ויש מה לספר. המסעדות פה יפהפיות, מעוצבות, ומגישות אוכל טעים במנות קטנות ויקרות. כמו בתל אביב :)

מה שכן, כמעט כל מסעדה בעיר מציעה happy hour שווה, בדרך כלל בין ארבע לשש כל יום (גם בסופ"ש), בו ההנחה היא על האוכל ולא על השתייה. רעיון מעולה, לא? בכל מקרה כולם מזמינים שתייה, אז למה לא לדרבן אותם להזמין גם אוכל? עלי זה עובד.

רשימה חלקית של מקומות שנהנינו בהם:
- The Pink Door - אוכל טעים, והמרפסת במקום הכי שווה בסיאטל.
- Salty's - יקר, יקר ומפואר. מצויין לארועים מיוחדים.
- Long - מסעדה ויאטנמית מצויינת, מרטיני מעולה, וסלט פפאיה ירוקה קרוב למושלם.
- Umi Sake House - מסעדה יפנית עם מבחר מרשים של סאקי וסושי מצויין.
- The Brooklyn - אויסטר זה אנחנו. וגם מרטיני.
- Macrina Bakery - בראנץ' טעים באוירה עירונית (משמע: צפוף משהו ויש תור בכניסה).
- Txory - טפאס באר של סנדוויצ'ונים קטנים ומעוצבים בטעם גן עדן.


חוץ ממסעדות יקרות יש גם אוכל רחוב טעים, מסעדות פועלים קטנות, ואפילו סושיות פצפוניות שאפשר לאכול בהן חצי בעמידה.
- Maximus/Minimus - סנדוויץ' חזיר/צמחוני, סלט כרוב וצ'יפס, מוגשים דרך חלון קטן ברכב ענק בצורת חזיר שחונה כל יום במקום אחר. מעולה!
- Falafel King - כן כן, ואפילו ממש טעים!
- Sushi Maki - סושיה פצפונת בה אכלתי את הסושי הגדול ביותר שאכלתי אי פעם.
- Cafe Zum Zum - אין למקום הזה שום קשר לקפה. זו מסעדה הודית זולה וטובה.
- Mae Phim Thai - מסעדת פועלים תאילנדית. עוף בקארי מנצח.


המיקום
סיאטל נמצאת במרחק של שעתיים (פלוס מינוס) מהמון מקומות נפלאים שאפשר לטייל בהם. היפה ביותר הוא כמובן, Mount Rainier, שכתבתי עליו בהרחבה, ונשמח מאד להזדמנות לבקר בו שוב.

הרי אולימפיק נמצאים גם הם לא רחוק, ולמרות שהם פחות מרשימים מ-Rainier, הפארק בו הם נמצאים הוא עצום וצריך כמה ימים כדי לראות את כולו.

לאוהבי מסלולים, המסלול המטפס את Mount Si עד לפסגה תלול ונפלא.

והבונוס הגדול - הקרבה לקנדה. ונקובר נמצאת במרחק שלוש שעות נסיעה, וויקטוריה במרחק של פחות משעת טיסה במטוס ימי... אה, וגם רוב טיולי השיט לאלסקה מתחילים בסיאטל, כך שמתישהו עוד נחזור לעיר הזו, גם אם רק לכמה ימים בדרך...


היי שלום סיאטל, היה לנו כיף, נשמח לשוב!

אוטוטו נגמר

הקיץ כבר דועך לאיטו, האויר התקרר, מידי פעם מטפטף, וזמננו בסיאטל קצר. רק עוד שני לילות בדירה שלנו. רק עוד יומיים להנות מהבריכה, הג'קוזי וחדר הכושר שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו בעיר (בעיקר חדר הכושר). רק עוד יומיים להנות ממדיח כלים, גורס אשפה ומכונת כביסה ומייבש בבית. רק עוד יומיים לעשות הליכות מסביב לגרין לייק או לאורך מפרץ אליוט. רק עוד יומיים לשתות קפה מעולה, או להנות מ-happy hour שכולל הנחה משמעותית לא רק על משקאות אלכוהולים, אלא גם על חלקים נכבדים בתפריט. רק עוד יומיים של שופינג באמזון עם הנחת עובד.

אני מרגישה צורך לסכם את השהייה שלנו כאן, אבל מצד שני, יש עוד יומיים, אז כנראה שתצטרכו לחכות עוד קצת. הסיכום יגיע.

אחד קצרצר

השקיעה, כפי שנצפתה אמש מסלון ביתנו:

מערבית לים

חזרנו אתמול מיומיים של טיול ב-Olympic National Park - פארק ענק שתחילתו כשלוש שעות נסיעה מסיאטל (קצת פחות אם לוקחים מעבורת) וסופו במרחק של עוד שלוש שעות נסיעה מערבה. ענק!

כשתכננו את הטיול התברר לנו להפתעתנו הרבה, שאי אפשר להזמין מקום לקמפינג בפארק הזה דרך האינטרנט. שערוריה! מדהים כמה מהר התרגלנו לנוחות של הזמנה באינטרנט. במקום זה, הקמפינג בפארק נתפס ע"י מי שמגיע קודם, אז יצאנו מוקדם בשבת בבוקר כדי לתפוס מקום. לשמחתנו, היו מקומות פנויים באזור בו רצינו לישון ותפסנו מקום מצויין. הקמנו את האוהל, ויצאנו לנסיעה של שעה וחצי לראות מפלים, שלא היו מספיק מרשימים בשביל הנסיעה הארוכה, אבל זכינו לראות גם שני אגמים בדרך.

מפלי Sol Duc:

אגם Crescent:

מותשים מנסיעות חזרנו למאהל, הדלקנו מדורה כדי להתחמם (היה קרררר!), והכנו ארוחת ערב.

אמיר, אוהל, מדורה:

המבורגרים עם בייקון וצ'דר, יאמי!

אחרי לילה ארוך וקפוא יצאנו לעשות מסלול הליכה באזור שנקרא Hurricane Ridge. בדרך ראינו משפחה של צבאים ועזרנו להם לחצות את הכביש בבטחה.

יורדים מההר:

חוצים את הכביש:

וממשיכים לצד הדרך:

בחניון של מרכז המבקרים היה עוד צבי אחד, שלא ממש אכפת לו שיש הרבה אנשים מסביב. אמיר ליווה אותו כשהוא חוצה את החניון.

המסלול שבחרנו היה כולו בעלייה, כמו שאנחנו אוהבים, והביא אותנו לראש גבעה ממנה נשקף נוף על ההרים המושלגים של הפארק מדרום, הים מצפון, האי ונקובר, והעיר המקסימה ויקטוריה בה ביקרנו לפני חודש וחצי.

הרי Olympic:

כמו ב-Mt Rainier, גם פה פגשנו מרמיטות, וגם פה הן התקרבו אלינו כאילו אנחנו ממש לא מפחידים.

לסיכום, היה כיף, היה יפה, אבל:
1) הדרך ארוכה היא וקשה, קשה.
2) הפארק כל כך גדול, שעוד לא ראינו כלום (וכבר לא נראה בזמן שנותר לנו פה).
3) Mt Rainier יותר שווה. הרבה יותר שווה.

פוסט הרבה יותר שמח

מצאנו לליה בית! קיבלנו אפילו יותר מהצעה אחת לאימוץ החתולה הנהדרת שלנו, והבית הנבחר הוא בית עם חצר, במושב, ועם אנשים מקסימים שבאמת רוצים אותה (ואפילו לקחו את הזמן לחשוב על זה כמה ימים!).

אה, וגם נוכל לבוא לבקר :)


עם רגל מגובסת:

בשעת מנוחה:

מוצאת את מקומה:

בירת הקפה

סיאטל ידועה כמקום הולדתן של להקות רוק רבות וידועות: נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגרדן. להקות מפורסמות ומצליחות. טובות? תלוי את מי שואלים...
סיאטל ידועה גם כמקום הולדתן של רשתות קפה גדולות, כמו Starbucks, Tully's, ו-Seattle's Best Coffee. רשתות מפורסמות ומצליחות. טובות? שוב, תלוי את מי שואלים...

האמריקאי המצוי פותח את הבוקר שלו בסטארבקס הקרוב לביתו, מזמין את blend הבית הדלוח בכוס חד פעמית ענקית, ויוצא לדרכו. אם הוא ממש ממהר, הוא פשוט עובר ב-drive-through ומזמין את הקפה שלו דרך החלון של האוטו. האמריקאי המצוי, אם אתם שואלים אותי, לא מבין כלום בקפה. לכן אני לא סומכת על המלצות של אמריקאים לגבי קפה, וזה כולל אתרי אינטרנט כמו yelp שהוא שימושי להמון דברים, אבל לא למציאת קפה טוב. בזה אני סומכת רק על חוש הטעם שלי, וגם אם זה קשה (וזה מאד קשה, כמו שציינתי לא-מעט-פעמים בעבר), זה עדיין אפשרי למצוא קפוצ'ינו טוב באמריקה (אמיר אומר שאני אופטימית חסרת תקנה. הוא כבר מזמן התייאש מהחיפושים ועבר לשתות את הקפה האמריקאי הדלוח).

מסתבר שיש בחורה אמריקאית אחת שדי דומה לי בעניין. ממש כמוני, בכל מקום בו היא נמצאת היא מחפשת את הקפוצ'ינו המושלם. רק מה, היא גם עשתה מזה סרט! בסרט The Perfect Cappuccino, היא מחפשת אחר הקפוצ'ינו המושלם במדינות שונות באמריקה, תוך נסיון להבין איך אומה שלמה נשלטת על ידי מעצמת הקפה סטארבקס. עוד לא צפיתי בסרט, אבל אני מתכוונת לצפות בו, אז חכו לדיווחים (הנה טריילר).

בשבוע הראשון שלנו כאן עוד לא ממש הבנו עד כמה המצב קשה. התמונה הזו כבר הופיעה בבלוג בעבר, אבל היא כל כך ממחישה ומייצגת את מצבו הגרוע של הקפוצ'ינו האמריקאי, שלא התאפקתי. ככה לא עושים קפוצ'ינו:

בכל אופן, בסיאטל יש לא רק רשתות קפה גרועות, אלא גם כמה מותגי קפה איכותיים ממש, כמו Caffé D'arte המצוין, Caffé Vita, ובית הקפה החדש-חדש שנפתח ממש מתחת לבית שלנו, מעוצב להפליא ומשקיף לרחוב בחלונות גדולים: Fonté Coffee. ולא, אל תחפשו אותם ב-yelp. תסמכו עלי.

פסל רחוב בסיאטל. תרבות קפה שלא מצאתי במקומות אחרים באמריקה.

היום התבצעה רכישה שכנראה תשפיע על צריכת הקפה העתידית שלי. דיוויד קנה מכספי יום ההולדת שלו מכונת אספרסו בינונית בגודלה, מכשיר לטחינת קפה, ואת כל הציוד הנלווה הדרוש. אז אולי מתישהו בעתיד הקרוב אוכל לספר לכם על הקפוצ'ינו המושלם שאפשר להשיג "ממש ליד הבית" בווילג'...
ימים יגידו.

הרכש החדש:

פוסט עצוב :(

יש סיכוי שקיבלתם גם מייל בנושא. אין ברירה, זה חשוב.

ליה חתולתנו האהובה מחפשת בית חדש... היא בת שבע וקצת, חייה את רוב חייה בדירה תל אביבית קטנה, ובשנה האחרונה נהנתה ממגורים בבית גדול עם חצר. היא מסתדרת מעולה עם ילדים גדולים ועם מבוגרים, אוהבת לצאת החוצה ולהסתובב לבד, וגם סתם להתפנק על הספה ולגרגר.

המשפחה המבוקשת נדרשת בעיקר לאהוב אותה לפחות כמונו, לתקופה של שנה (אז נשמח לקחת אותה חזרה) או לתמיד.

אם אתם מכירים משפחה מתאימה, השמיעו קול (או תגיבו, או שלחו אימייל). תודה.

מתחת לפני השטח

Bill Speidel's Underground Tour הוא סיור הסטורי תת קרקעי. מסתבר שסיאטל היתה בנויה בעבר בגובה פני הים, מה שגרם להרבה צרות: בעיות ניקוז, הצפות, ביוב שעולה על גדותיו, וכו', וכדי להתגבר על הבעיות החליטו בשלב מסויים לבנות את העיר מחדש, מורמת מעל המבנים הקיימים. כך יצא שמתחת למבנים הבנויים כיום ישנן מחילות, סמטאות, ואפילו רחובות שלמים שאפשר להתהלך בהם ולהרגיש את ההסטוריה.

אני לא יודעת איך הולך הסיור הרגיל, אבל יש סיכוי טוב שהוא כולל סיפורים אחרים לחלוטין מאלה שאנחנו שמענו, כי אנחנו בחרנו לשלם טיפה יותר ולקחת את הסיור למבוגרים בלבד. כך שמענו את סיפורי הזוועה על מערכת הביוב שעלתה על גדותיה ועל תומס קרפר (באנגלית זה נשמע יותר טוב!) ממציא השירותים, על זונות מקומיות, בתי רחצה מטונפים, סוחרי סמים, מחלות מין, כומר אחד שאהב נשים, ודמויות מעניינות אחרות מהתקופה ההיא. מרתק!

זה המקום בו הכל מתחיל:

חדר מתחת לבניין קיים. אפשר לראות שפעם היתה לו חזית לרחוב, עם חלונות ודלת. היום עובר כביש מעליו.

חדר שירותים שהורם מעל לגובה החדר בו הוא נמצא, כדי להפחית את בעיות הביוב. לרוב זה פתר את הבעיות.

פעם זה היה רחוב, אחר כך בנו את העיר מעל, ונותר חלל ענק שבו נהגו לאפסן מזון כמו אורז וחיטה. העכברים חגגו.

שלט ישן באחת הסמטאות:

המבנים היו יפים! מאבן, עם קשתות ועיקולים.

בחלק מהמחילות בהן עברנו יש תאורה טבעית. כאן יש מדרכה מעלינו, שעשויה זכוכית, כדי לאפשר שימוש בחללים הנטושים שמתחתיה.

וזו אותה מדרכה מלמעלה. קשה לנחש שיש עיר שלמה מתחת.

וכיוון שעשינו את הסיור למבוגרים, זכינו לקבל משקה חינם בבאר המקומי. יותר טוב מזה?

עברה שנה!

כן כן, כבר שנה שאנחנו חיים את החיים. בדיוק לפני שנה הגענו לברקלי והתחלנו את חיינו החדשים בתור סטודנט ומובטלת, סטטוסים בהם אנחנו מחזיקים באושר גם היום (כל אחד מרוצה מהסטטוס שלו, לפחות). למי שעוקב אחרי הבלוג לא קשה להבין כמה עשינו וכמה ראינו בזמן הזה, אז הנה תקציר קטנטן למי שלא ממש מתמיד ועוקב, ותזכורת למי שכן...


הדירה שלנו לפני שנה. היום היא כבר לגמרי "הבית שלנו". גם הדירה בסיאטל היא כבר "בית", אפילו שהיא זמנית.

חיים סטודנטיאלים ובכלל: דראג שואו באוניברסיטה, גאלה, חיי חברה בווילג', עוד חיי חברה, ועוד קצת.

חגיגות החגים (היהודיים) המורחבות בביתנו: ראש השנה ופסח.

חגיגות החגים המקומיים: Halloween וחג ההודיה.

סן פרנסיסקו העיר הגדולה.


ממוזרויותיה של ברקלי: שומרי העצים שכבר הספקנו לשכוח.


טיולים במקומות שחייבים לראות: יוסמיטי, ברייס קניון, הגרנד קניון. וזכינו גם לגור בעיר הכי כייפית באמריקה (לפחות בקיץ).

ביקורים מהארץ: חברים, משפחה, עוד משפחה.

ספורט אמריקאי: פוטבול, מלחמת מכוניות.


ואי אפשר בלי...Rock Band!

אז תודה לאוניברסיטת ברקלי שקיבלה את אמיר ללימודים, תודה לווילג' שעזר לנו להכיר המון אנשים מקסימים, ומזל שיש עוד שנה כזו בפתח...