ברוכה הבאה מיס סילביה!

אחרי שנים של "רצון" סוף סוף הגיע ה"צורך" במכונת קפה חדשה ומשוכללת... קבלו את סילביה היפהפיה ובן זוגה וריו (טוחן הקפה) היפה לא פחות. ועכשיו תסלחו לי, אני הולכת להתאמן על הרוזטה שלי.

הגעה מכובדת הביתה - בקופסה ענקית וכבדה שדורשת עגלה...

סילביה ווריו מותקנים במקומם החדש:

אחריות מהי

יותר משנתיים וחצי באמריקה, ועדיין מצליחים להדהים אותי...
תראו מה זו אחריות.

לפני מספר חודשים קנינו עגלה במיטב כספנו. גלגל אחד הגיע קצת עקום אז התקשרנו לחברה והם מיד שלחו לנו סט גלגלים חדש. עד כאן הכל צפוי - הלא העגלה באחריות והגלגל הגיע פגום.

חודש אחר כך איבדנו אוֹם. כן, אום, עיגול מתכת שתפקידו לסגור את אחד הברגים בידית של העגלה. אין לי מושג איך הוא השתחרר ונפל, אבל זה קרה ומאז הבורג של הידית היה מועד ליפול גם הוא. שוב התקשרנו לחברה והסברנו את הבעיה באנגלית עילגת (מי יודע איך אומרים אום באנגלית?... מסתבר ש-nut), וגם צירפנו תמונות להמחשה.
מה עשו בחברה? שלחו לנו עגלה חדשה! כן כן, עגלה חדשה לגמרי, לא רק אום (שבטח יכולנו לקנות בפחות מדולר בהום-סנטר) אלא את כל העגלה על כל חלקיה - חדשה. את הישנה התבקשנו להחזיר והם משלמים על ההחזרה. נכון לא יאמן?

סופ"ש ארוך

סוף שבוע שמתחיל ביום חמישי (ונמשך, כמובן, עד יום ראשון) זה תמיד טוב. תוסיפו לזה גם חג נחמד, קניות, טיול קצר וקצת שמש וקיבלתם סופ"ש מושלם.

בחמישי האחרון חגגנו את Thanksgiving בחברתם של כמה חברים ישראלים. האמריקאית בחבורה דאגה למרבית הבישולים המשובחים, כולל ההודו הענק המסורתי. היה מצומצם אך איכותי, וטעים טעים.

ביום שאחרי החג נערך יום שישי השחור והמסורתי לא פחות. הפעם להבדיל משנה שעברה, לא השכמנו קום כדי לצאת לקניות ויצאנו לסיבוב חנויות בשעה יותר שפויה. להפתעתנו החנויות היו מלאות מבצעים גם בתשע ובעשר בבוקר. לא שקנינו משהו מיוחד, אבל עדיין היה כיף להסתובב ולצפות בהמולה המאורגנת להפליא.

בראשון יצאה השמש בהפוגות, והחלטנו לנסוע לעיר Langley שנמצאת באי Whidbey במרחק שעה ורבע של נסיעה+מעבורת. העיר קטנה ומתוקה, עם מלונות ספא יפים ושני רחובות של חנויות מעוצבות ובתי קפה קטנים. הנוף שם בטח משגע בקיץ, כי היה יפה כבר עכשיו. גם הקישוטים לקריסטמס שאפשר לראות כבר בכל מקום הוסיפו לאוירה.

עולים למעבורת:

ברחובות העיר:

מתכוננים לחג הבא:

והנופים ביום חורף מעונן חלקית:

טירוף Black Friday

ביום שאחרי Thanksgiving יש חג אחר: חג הקניות. כל החנויות נפתחות לפנות בוקר (או נשארות פתוחות כל הלילה) ומוכרות הכל במבצעים מטורפים. אמריקה כולה יוצאת לקניות, והשנה החלטנו להצטרף לחגיגה. גיבורים של ממש קמנו בארבע בבוקר, וברבע לחמש, כשחושך מוחלט בחוץ, כבר היינו ב-Walmart הקרובה לביתנו.

היה לא יאמן. החנות היתה מלאה לחלוטין, תורים של אנשים השתרכו בתוך החנות כדי להגיע למוצרים הנחשקים (מוצרי אלקטרוניקה כמו טלוויזיות ומצלמות בעיקר), ואנשים שכבר זכו לשים ידם על מוצר נחשק, פשוט עמדו במרכז החנות מחזיקים במוצר ומחכים שמישהו יביא להם עגלה או יעזור להם לסחוב את טלוויזית סוני 50 אינץ' החדשה שלהם לקופה.

אחרי שמצאנו את מה שחיפשנו ועמדנו די הרבה זמן בתור לשלם, נסענו להמשך קניות ב-Vacaville, אאוטלט גדול במרחק 45 דקות נסיעה. גם שם היה מלא באנשים, והיו מבצעים מאד שווים (50% על כל החנות בבננה ריפבליק, שניים במחיר אחד ב-Skechers וכד'). כעבור שעתיים נוספות מיצינו וחזרנו הביתה להשלים שעות שינה...

טירוף טלויזיות בוולמארט:

אמיר מצא פינה מבודדת לחכות בה תוך כדי שמירה על המוצרים שאספנו, בזמן שאני מחפשת (ומוצאת!) עוד מציאות:

מדריך לסטודנט החדש: איפה קונים?

בהנחה שכבר קיבלתם דירה בווילג', עכשיו צריך לעשות קניות של מוצרי מזון. איפה קונים מה, למה וכמה עולה?

Monterey Market (הירקן השכונתי)
טוב, לא בדיוק רק ירקן, ולא בדיוק שכונתי, אבל זה מקום בו אפשר למצוא מבחר עצום של ירקות ופירות טריים (ואורגניים), והוא קרוב יחסית לווילג'. אפשר למצוא שם גם מוצרי חלב בסיסיים, מצרכים מהמזרח הרחוק ומישראל (טחינה למשל), יינות, דגנים ועוד.

Berkeley Bowl (הכי טרי, הכי זול, הכי רחוק)
זה סופר לכל דבר, עם מחלקת פירות וירקות ע נ ק י ת. הכל טרי ויפה וטעים, והמבחר עצום. לא ידעתי שיש כל כך הרבה סוגי עגבניות בעולם. מחירי הבשר והדגים גבוהים יחסית, אבל כל שאר הדברים מוצעים במחירים סבירים, וזה הסופר המועדף עלינו לקניות השבועיות. הבעיה איתו שהוא קצת רחוק, ולכן לא שימושי כדי לקפוץ לקנות חלב כשנגמר.

Lucky (הכי גדול)
סופרמרקט כמו בארץ, רק בענק. ממוקם במרכז קניות גדול שנקרא El Cerrito Plaza, ונוח להגיע אליו ברכב או באוטובוס (52L) מהווילג'.

Safeway (הכי כמו בארץ)
כמו Lucky רק יותר קטן. צריך לעשות כרטיס חבר (בחינם, בקופה) כדי לקבל הנחות חבר, ואז הסופר נעשה קצת פחות יקר. המיקום מצויין לבאים ברכב או באוטובוס (18).

Target (הכי טרגט שיש!)
טרגט המקומי מדהים! בתור חובבת טרגט אני ממש מאוהבת בסניף המקומי. הוא צמוד לווילג', אבל יש פסי רכבת שמפרידים ביננו, ולכן קצת קשה להגיע אליו ברגל, אבל ברכב הוא במרחק דקה נסיעה. יש בו שתי קומות, עם מדרגות נעות ומסוע שמעלה ומוריד את עגלת הקניות, ויש בו הכל: בית מרקחת, קוסמטיקה, בגדים, צעצועים, ריהוט, כלי מטבח, משתלה, ואפילו חלב וביצים.

Costco (הכל באריזות ענק)
חנות ענק שמוכרת הכל באריזות ענק חסכוניות. זול לקנות פה, אבל צריך כרטיס חבר שעולה $50 לשנה. יש הטוענים שזה משתלם. לי אין כרטיס חבר (לא אוהבת אריזות גדולות), אז אני לא ממש יודעת.

Safran (או בכינויו: "הפרסי")
חנות קטנה ממש קרובה לווילג', שמוכרת מוצרים מישראל. אפשר למצוא גבינת סקי, מילקי, ביסלי, במבה, מלפפונים חמוצים במלח, חלבה, וכו'. כמו שהייתם מצפים, זול זה לא, אבל הבעלים מאד נחמד ומסביר פנים.

**עדכון - 5 במאי 2010
- העדכון החשוב ביותר הוא לגבי Berkeley Bowl. נפתח סניף חדש, גדול, מואר ומרווח, עם שפע חניה, והרבה יותר קרוב לווילג'. הסניף נקרא Berkeley Bowl West והוא ללא ספק הסופר המועדף עלי. חובה לבקר.
- Target המקומי יתחיל למכור גם פירות וירקות טריים החל מיוני הקרוב.
- החנות Safran נסגרה לפני כמה חודשים.

ההחלטה

במהלכה של ישיבת פסגה בנושא רכישה משותפת של Xbox ו- Rock Band, בה הציג דיוויד מצגת באנגלית ובעברית עם כל האפשרויות העומדות בפנינו, התקבלה פה אחד ההחלטה המשמחת ללכת על זה :). בזמן הנותר שתינו יין ודיסקסנו את האפשרויות לעומק, במטרה לצמצם עלויות ככל האפשר כי כולנו עניים כרגע. כבר בסיום הישיבה רכשנו Xbox מחודש במחיר אטרקטיבי (אחרי שקנינו אותו נגמר המלאי!), והיום דיוויד המשיך במסע רכישות אינטרנטי הכולל שתי גיטרות הכי זולות שמצאנו, מיקרופון, וסט תופים מהגרסה הישנה יותר של Rock Band, בתקווה לשדרג אותם במבצעים שאחרי קריסטמס.

הכל כבר בדרך, וכולנו תקווה שבתחילת השבוע הבא נוכל לחזור לנגן...

ובינתיים, כמה תמונות לא קשורות.

זו תמונה מ- Halloween - אלעד, אליס, אמיר ושגיא מחופשים ל-Google Docs בביקור במתקני גוגל מטעם האוניברסיטה. כולם היו צריכים להתחפש למוצרי גוגל. הרעיון המוצלח של אלעד זכה לביצוע מוצלח לא פחות, עם ציוד רפואי מהסטוק הפרטי של אליס ואליוט (שניהם רופאים).

כשנוסעים בכביש המהיר החוצה את סן פרנסיסקו, קשה לפספס את שלט החוצות הענק הזה, שמזמין את כולם לבוא לבקר בישראל - Different from the Israel in the news...

וזו פרסומת מהלכת לממלכה הבריטית... או: דיוויד מפגין ציונות בערב הבחירות באמריקה:

עקרות בית (לא) נואשות

לפחות כרגע, אני עקרת בית. לא יאמן, הא? מי חשב שזה מה שיצא ממני?... ומה שמפתיע עוד יותר, זו העובדה שאני נהנית מכל רגע. אנשים שמכירים אותי ואת הלו"ז הצפוף שחייתי לפיו לפני שהגענו לאמריקה שואלים כל הזמן (את אמיר, אותי הם מתביישים לשאול), בקול מודאג: אז מה עם דנה? מה היא עושה כל היום? לא משעמם לה? ואמיר עונה את האמת: לא, לא משעמם לה, היא דוקא כל הזמן עסוקה. אבל נראה שלא מאמינים לו, למרות שזו האמת - אני עקרת בית עסוקה.

בתור עקרת בית אני עושה, מן הסתם, את כל מטלות הבית: נקיון, כביסה, כלים (יש המון כלים כשאוכלים 3 ארוחות בבית), בישולים, קניות אצל הירקן וקניות בסופרמרקט. הבית שלנו מעולם לא היה כל כך נקי, מסודר ועם כל כך הרבה אוכל במקרר.

יש כאן עוד המון בני-זוג-של-סטודנטים במצבי (בלי עבודה ועם בני זוג עסוקים מאד) ונראה שרובם הסתגלו למצבם החדש, ואפילו מרוצים ממנו. אנחנו נפגשים במדשאות של הווילג', יוצאים לארוחות צהרים / קפה / סיבוב בחנויות / קניות וסידורים, עושים בייבי-סיטינג לילדים (בעיקר דיוויד, הוא ממש טוב עם ילדים), ונהנים מהשמש. אבל לכולנו ברור שהמצב הזה לא ימשך עוד זמן רב... יש כאלה שכבר התחילו ללמוד בכל מיני קורסים, יש כאלה שהתחילו לחפש עבודה. זמננו כחבורת עקרי בית קצוב, ואנחנו משתדלים לנצל אותו כמה שאפשר.

אז איך אני מעבירה את הזמן? ככה:
- עושה ספורט - צעדה יומית ברחובותיה הנחמדים של אלבני.
- יושבת שעות מול המחשב - קוראת מיילים וכתבות באינטרנט, כותבת פוסטים, מארגנת את התמונות, מחפשת אתרים מגניבים (למשל: AirBed & Breakfast, Drawspace, TED).
- מחפשת פעילויות לסופי שבוע ועושה את כל ההכנות המוקדמות - הזמנת מקומות לקמפינג, קניית ציוד, תכנון מסלול, השוואות מחירים וכו'. לסופ"ש הבא אני מתכננת נסיעה למונטריי, כרמל וביג-סור.- מלמדת עברית שני ילדים מתוקים, ומכינה דפי עבודה ומשחקים לקראת כל שיעור.
- יוצאת להסתובב עם מורן, לשתות קפה וסתם לטייל בחנויות (בלי לקנות. אני עקרת בית ענייה). מקומות אהובים: 4th street, El Cerrito plaza, Solano Ave.
- יושבת במרפסת שלי בשמש וקוראת ספר.
- צופה בטלויזיה, אבל באמת לא הרבה. יש פה ערוץ של עיצוב בתים שאני מכורה אליו ועוד תכנית נחמדה על משפחה שיש לה שמונה ילדים: תאומות ושישיה.
- לפעמים אני פוגשת את אליוט (רופא שיניים בדרך כלל, עקר בית כרגע) ומבלה את אחה"צ איתו ועם שלוש בנותיו המקסימות.
- פעם בשבוע אני פוגשת את שאר עקרי הבית הזמניים ואנחנו אוכלים צהריים יחד, כל פעם במקום אחר. השבוע אכלנו פיצה על אי תנועה ברחוב ראשי בברקלי.- בערבים תמיד יש פעילויות: פאבים, מסיבות, ערבי משחקים, מפגשים אצל אנשים. החל מהערב, פעם בחודש, יתקיים ערב נשים בו סטודנטיות ובנות זוג של סטודנטים יוצאות יחד לסרט ופאב. השם ה"רשמי" של המפגשים האלה הוא: women-movie-drinks. הגברים קצת נעלבו שהם לא מוזמנים, וארגנו בתגובה ערב בנים בבאולינג, ואח"כ בירות בפאב.

אז לא, כרגע לא משעמם לי בכלל. אני עקרת בית גאה, עסוקה, ובעיקר מרוצה :)

ארועי השבוע האחרון

שניה לפני שמתחיל סוף שבוע מטורף ועמוס בארועים, הנה תמצית ארועי השבוע.

עברנו טסט! כדי לקבל רשיון נהיגה של מדינת קליפורניה, צריך לעבור מבחן תאוריה ומבחן נהיגה מעשי. את התאוריה עשינו כבר לפני חודש, ואת הטסט היום.
טסט כאן הוא בדיוק כמו בארץ, רק עם הרכב שלך, שבאת איתו מהבית (כי מותר לנהוג עם הרשיון הבינלאומי), והבוחן לא פוץ שנובח הוראות בחוסר חשק, אלא אדם נחמד ואדיב (וגדול מאד, בקושי נכנס לפוקוס הסטנדרטית שלנו), שבזמן המבחן מסמן המון דברים בדפים שלו, ובסיום המבחן עובר איתך על נקודות לשיפור, מה היה טוב ומה פחות. היו לי 7 טעויות, ברובן על כך שלא סובבתי את הראש מספיק לפני פניות, ואחת על זה שהתחלתי לאותת מוקדם מדי לפני פניה. מותר לטעות 15 טעויות מסוג זה, אז אני בסדר. כשסיימתי את הטסט, סיפרתי לאמיר בדיוק מה היה כדי שיוכל להתכונן לטסט שלו, אבל גם הוא סיים עם 7 טעויות. כנראה שאי אפשר פחות...

החלום האמריקאי שלי התגשם - קניתי KitchenAid! הוא לבן, יפה, ומונח בגאווה על השיש. הוא גם מערבל לא רע בכלל.


ראש השנה בפתח, וההכנות בעיצומן. אנחנו חוגגים שלוש פעמים: ביום ראשון בארוחת חג מוקדמת ורבת משתתפים אצלנו בבית; ביום שני עם ה-Jewish Business Club; בשבת הבאה בארוחת חג מאוחרת, אצל חברים ישראלים שגרים בסן פרנסיסקו.
הארוחה אצלנו היא בשיטת ה-potluck (לא מאמינה שיש מילה כזו!) - כל אחד מביא משהו. בערך חצי מהמוזמנים אינם יהודים, ולמרות זאת הם מכינים מנות מסורתיות לחג. יהיה מעניין. דיווחים ותמונות בשבוע הבא.

השבוע חיפשתי איפה אפשר לקנות גפילטע פיש לחג. האמת שהתכוונתי להכין בעצמי, ואחרי חיפושים מאומצים גיליתי איפה אפשר לקנות קרפיון (בסופר הזה שמתמחה במזון אסייתי), אבל אז נתקלתי בשתי בעיות:
1) אפשר לקנות קרפיון שלם או פילה, אבל אי אפשר לקנות אותו טחון, ולא רציתי לקנות מטחנה בשביל זה.
2) לא יכולתי להיות אחראית לרצח של שני קרפיונים חיים, בטח לא אחרי שראיתי אותם שוחים בהנאה באקווריום בסופר.
אז עברתי לחפש גפילטע פיש מוכן. התקשרתי לכמה מקומות ושאלתי. בחלק מהמקומות לא הבינו בכלל על מה אני מדברת, ובחלק פשוט אין והם לא יודעים איפה יש. בסוף מצאתי חנות ישראלית קטנה כשרה למהדרין בסן פרנסיסקו, שנקראת "Tel Aviv Deli", שמחזיקה גפילטע פיש בצנצנות, קפוא ואפילו homemade. קניתי. חוצמזה יש שם גם חזרת, במבה וביסלי, גבינות סקי ועמק, בורקסים, מלוואח וג'חנון, תבלינים, תה מהארץ, ועוד דברים שמתישהו בטח נתגעגע אליהם פה.

גילינו את האתר של רשת ואנחנו צופים בשתי סדרות במקביל: "במרחק נגיעה" ו-"עד החתונה". מצאנו גם אתר דומה לסדרות אמריקאיות, וגם אליו נגיע בהמשך.

לאמיר היו שני מבחני אמצע, בסטטיסטיקה ובמיקרו כלכלה. אמרתי כבר שהוא באמת לומד? עוד אין תוצאות, אבל אנחנו מקווים לטוב.


למדנו לשחק Risk. זה משחק מלחמה חכם, שמתבסס לא רק על מזל (קוביות). אמיר היה בצוות המנצח, כמו תמיד. אני ובן זוגי למשחק היינו אלה שמנעו מצוות אחר נצחון כמעט ודאי, וגם זה הישג. בעצם, בזכותנו הצוות של אמיר ניצח :)
בפעם הבאה נשחק scrabble (שבץ-נא).

שופינג

אין פלא שהאמריקאים כאלה גדולים... האוכל פה מגיע ישר במידות אקסטרה-לארג'. יש סופר בשם Costco, ששמענו עליו המון עוד לפני שהגענו, שבו אפשר למצוא אוכל טוב ובזול. כדי לקנות שם צריך לעשות כרטיס חבר שעולה 100$ לשנה. הגענו לשם ועשינו כרטיס (זה כרטיס אישי, עם תמונה, אי אפשר לתחמן). מיד אח"כ לקחנו עגלת סופר ענקית ונכנסנו. די מהר הבנו שזה לא בשבילנו. הכל שם בענק. שק של תפוחי אדמה, שק של פלפלים וגמבות, קרטון מלא עגבניות, שמן זית בבקבוק ענק, שק של 7 ק"ג אורז, קרטון חלב של 5 ליטר. באמת לא בשבילנו. אנחנו רגילים לקנות אוכל לשני אנשים, וגם את זה בכמויות קטנות, כדי שישאר טרי, ובגלל שהסופר מתחת לבית... השארנו את העגלה הריקה והחזרנו את הכרטיס 10 דקות אחרי שעשינו אותו. קיבלנו מיד את כספנו חזרה, במזומן, בלי בעיות.

מדיניות ההחזרה פה מדהימה. ידענו שהיא קיימת, שמענו סיפורים על ישראלים שמנצלים את זה (אנחנו עוד לא), אבל לא ממש הבנו עד כמה זה נוח. מגיעים לחנות, ומתחילים להתלבט בין מוצרים? לא צריך להתלבט, קונים את שניהם ובוחרים בבית! גם לא צריך להתרוצץ ולהשוות מחירים בין חנויות. למשל, קנינו מגהץ ב-20$ ב-Target. כמה ימים אח"כ היינו ב- Walmart ובמקרה ראינו מגהץ ב-6$, קנינו, והחזרנו את הקודם. החלק הקשה בתהליך ההחזרה הוא ארגון מצבור הקבלות כך שנוכל למצוא את הקבלה הספציפית של המוצר שמחזירים.

יש פה המון סוגים של סופרמרקטים. טרנד האוכל האורגני תפס גם פה (בתקווה שזה טרנד שישאר), ואפשר לקנות בכל סופר פירות וירקות אורגניים, טריים ופריכים, ולהפתעתנו, מאד מאד טעימים. תמיד אמרו לנו שפירות וירקות יהיו בעייה כאן, אבל כמו שזה נראה כרגע, הבעייה תהיה לחזור לפירות והירקות של הארץ. יש לא רחוק מהבית שלנו חנות של מוצרים מהמזרח התיכון, ושם, לצד מוצרים עם כתוביות בערבית, יש גם שקדי מרק אוסם וקופסאות שימורים של מלפפונים במלח. חוצמזה, יש פה חומוס טוב במעדניות, ומצאנו גם טחינה גולמית משומשום מלא, אז אנחנו לגמרי מסודרים.

המפגש הראשון עם הגודל האמריקאי - הזמנו פיצה משפחתית למלון:

מסוע העגלות ב-Target:

כמו בבית:
יש אפילו מוצרים מאירן:

כדי להמחיש, זה שק אורז סטנדרטי:

מדיניות ההחזרה (קצת הגזימו לדעתי, לתת אחריות לשנה על צמח, נו באמת):