ליל הסדר

חגגנו את ליל הסדר אצלנו, עם איתן והוריו. היה משפחתי, נעים, חגיגי וטעים, כמו שפסח צריך להיות. חג שמח!

 

 

 

 

 

 

 

 

כל הדרכים

איילי או-טו-טו הולך. הנה כל האמצעים בהם הוא נעזר:

עם ה-Walker:

עם הבימבה:

ועם אבא בלובי של הבניין שלנו:

פלפל ממולא

בלי מילים, התמונות אומרות הכל.

בתיאום מלא

פעם ראשונה של אייל במנשא עם הפנים קדימה חייבה תיעוד, וכיוון שלא היה אף אחד שיצלם אותנו הצטלמנו מול המראה. רק אחרי שהעברתי את התמונות למחשב גיליתי כמה אנחנו מתואמים :-)

מסתכלים למצלמה:

מחייכים חיוך קטן:

וחיוך גדול:

תחת מצור

שלג יורד ללא הפסקה מאז הלילה. שיא החום היום היה 1- מעלות צלזיוס, וכרגע 5- ובמגמת ירידה.

סיאטל לא ערוכה לשלג. אין מפלסות, לא מפזרים מלח על הכבישים והמדרכות, והרחובות הופכים למשטחי החלקה להולכי רגל ומכוניות גם יחד. אנחנו נהנים לצפות מהחלון במכוניות מנסות לעלות את העליה המתונה של רחוב Cedar ללא הצלחה, לא מצליחות לעצור בעצור, רכבים עוברים רמזורים באדום והולכי רגל מסכנים את נפשם בחציית הכביש. לראות את זה מהבית החם זה די משעשע.

אמיר הלך היום לעבודה ברגל כרגיל וגילה שרק כ-40% מהאנשים הגיעו. הערב הוא קיבל אימייל שממליץ לכולם לעבוד מהבית ולא להגיע מחר בגלל השלג... רק חבל שהתעצלנו ללכת לקניות אתמול - עכשיו אנחנו במצור בבית נטול ירקות ופירות.

התחזית למחר: עוד שלג.

אחר הצהריים:

לילה והרחובות לבנים:

מהמטבח של אמיר

אמיר מבשל די הרבה בזמן האחרון, אוכל יפה, בריא וטעים. המנה הזו היתה כל כך פוטוגנית שהייתי חייבת לצלם... טופו על ירקות מוקפצים בקארי וחלב קוקוס. יאמי!

דיווח קר מהשטח

יורד לנו שלג! והרי ההוכחות (מתוך הבית החם):

ולא, אין סיכוי שהפטרוזיליה תשרוד את הקור הזה...

דברים שאין

יש דברים שרק בישראל יודעים לעשות, ואחרי שנתיים וקצת בניכר מתחילים להרגיש בחסרונם יותר ויותר. גבינות, למשל. נכון, יש פה המון סוגים של גבינות, חלקן גם איכותיות ביותר, אבל איכשהו דווקא בתחום הגבינות הרכות האמריקאים מפספסים. גבינה לבנה 5%? אין. קוטג'? יש, ותאמינו לי שתעדיפו לוותר. על לבנה אף אחד לא שמע פה בכלל... אז אם אין ברירה (ולפעמים אין ברירה) צריך לקחת את העניינים לידיים ולהכנס למטבח. קבלו את כדורי הלבנה בשמן זית, מעשה בית, שחוסלו תוך יום וחצי...

עוד דבר שחסר לי מאד - אין בורקס! גם מאפים אחרים חסרים פה (כמו גביניות וקרנצ'ים למינהם) אבל איך אפשר בלי בורקס?? שוב נאלצתי לקחת את העניינים לידיים והכנתי בעשר דקות בורקס גבינה לא רעים בכלל.

ואחרון חביב - חמוצים. המלפפונים החמוצים פה, גם אם הם מוחמצים במלח, לא קרובים בטעם למלפפונים של בית השיטה. ההחלטה לנסות בעצמי דרשה כמה פשרות - למשל, להשתמש במלפפונים הקטנים ביותר שאפשר למצוא, שאפילו הם גדולים מדי. יצאו מלפפונים חמוצים-חריפים שטעמם די רחוק מהטעם האהוב מהבית, אז יידרשו עוד כמה נסיונות...

משתזפים בשמש:

כעבור יומיים:

מוכנים לאכילה (ובדרך לחיסול מהיר):

מזל שבמבה לא צריך להכין בבית ואפשר למצוא בסופרים נבחרים.

אושר קטן

להשתמש בפלפל חריף ישר מהעציץ בשביל רוטב לפסטה :)

my new baby

הוא יפה, הוא חכם והוא עוד לא מדבר עברית.

HTC Incredible -

שנתיים באמריקה

ותראו מה ציפור השאירה לנו במתנה :(

רוזטה

קפה זה אמנות. אולי לא כולם מתייחסים לקפה שלהם כל כך ברצינות כמוני, אבל אם אתם גרים בארץ אז גם אין לכם סיבה כי כל בית קפה שכונתי מגיש היום קפה מצויין. פה זה ממש לא המצב, ואני והמכונה הביתית המושאלת שלי מתאמנות כל בוקר בהכנת קפה מושלם (או קרוב למושלם). מבחינת הטעם אנחנו כבר שם מזמן - פולי הקפה של ארקפה שאני טוחנת בבית עובדים נפלא. הבעייה עד כה היתה הבריסטה עצמה (=אני). החלטתי שעד שלא אלמד לעשות רוזטה (עלה) יפה, הקפה לא יהיה מושלם. בשבוע האחרון, אחרי חודשים של אימונים מפרכים ותוצאות מביכות לרוב, סוף סוף תפסתי את העניין! והרי לכם מבחר דוגמאות...

רוזטה:

לב מעל רוזטה:

רוזטה כפולה:

ומשולשת:

:)

קצרצר

זוכרים את הפרחים שחילקתי לכולם בט"ו בשבט? אז הנה אוסף הפקעות שלי. חמישה פרחים כבר פורחים במלוא הדרם.

וזו השקיעה של אתמול - לא פחות מהודרת.

שיפוצים

באוקטובר אבא קנה לי כסא נדנדה. כשהוא היה פה סחבתי אותו איתי לחנויות יד שניה ומצאתי כסא נדנדה יפהפה, מעץ, במחיר מציאה. הכסא היה חום כהה-כהה-כהה וידעתי מיד שככה הוא לא ישתלב בסלון שלי, אז שיכנתי אותו באופן זמני במרפסת, שאחר כך הפכה ל"סטודיו" לצרכי שיפוצים.

ככה הוא הגיע:

ויותר מקרוב:

די מיד התחלתי בשיפוץ (כדי שאבא יוכל לייעץ בתהליך כל עוד הוא פה). השלב הראשון נמשך בערך חודש - שלב הסרת הצבע. מצאתי חומר כימי חזק במיוחד ואחרי כחמש פעמים של מריחה והסרה, הצלחתי להגיע לעץ שמתחת.

אחר כך הגיע התהליך המייגע ביותר - שיוף. התחלתי בשיוף ידני ומהר מאד נאלצתי לקנות מכונה חשמלית...
אחרי כל זה הכסא נראה ערום למדי.

שלב הצביעה היה המהיר ביותר. שתי שכבות + כמה שכבות הגנה והכנסתי את הכסא אחר כבוד הביתה, ממש כמה ימים לפני הנסיעה לחופשת החורף שלנו.

ולא, הוא עדיין לא היה מושלם (ולכן לא סיפרתי לכם עליו אז). היתה חסרה לו כרית. מזל שרכשתי לאחרונה מכונת תפירה פשוטה. השבוע נסעתי לקנות בד והתחלתי בפרוייקט התפירה הראשון שלי - כרית ישיבה לכסא. לא ממש פרוייקט למתחילים, אבל אני מאד גאה במה שיצא! הכרית יצאה עם תפרים ישרים, ויש לה אפילו סקוץ' כדי שאפשר יהיה לכבס את הכיסוי...

והרי התוצאה המוגמרת!

זה רק עשה לי חשק לעוד, וכבר יש פרוייקטים נוספים שממתינים (במרפסת, אלא מה) שיהיה לי זמן. ואולי גם תצטרף כרית למשענת הכסא בקרוב...
בשביל זה יש סופי שבוע, לא?