טירת קרייגדרוטש

אני אוהבת טירות. אמיר מבלה את ימיו בעבודה, אז החלטתי לבקר בטירה נוספת בזמן שהוא עובד, וכך, למרות שיורד היום גשם ללא הפסקה, צעדתי הבוקר כעשרים דקות מזרחה מהעיר לכיוון Craigdarroch Castle. הטירה היפהפיה הזו נבנתה כבית למשפחתם של רוברט וג'ואן דנסמוייר (Dunsmuir), הוריו של ג'יימס שבנה את Hatley Castle בה ביקרנו לפני יומיים.

הטירה מ-1890 ממוקמת בלב שכונה של בתים פרטיים יפים, היא קטנה יחסית לטירת האטלי, ועברה המון ידיים עד שהפכה למוזיאון ומרכז מבקרים. משפחת דנסמוייר גרה פה רק 18 שנה, כשאבי המשפחה בכלל לא הספיק לגור בטירה - הוא נפטר לפני שהבנייה הושלמה. בזמן מלחמת העולם הראשונה הטירה שימשה כבית חולים לחיילים במצב סופני ולצורך כך שינו את המבנה והחלוקה הפנימית כדי שיתאימו לצרכי בית החולים, וכך, למשל, הוקמו חדרי שירותים יפהפיים ב-1919, שמשמשים את המבקרים בטירה עד היום. אחר כך הטירה הפכה לקולג', ואחר כך לבית ספר למוסיקה, וכמזכרת, בהרבה חדרים ניתן לראות כתובות וחריטות על הפנלים שמכסים את הקירות, חתימות וכתובות שהשאירו הסטודנטים.
רבדים של הסטוריה במבנה מדהים אחד.

הטירה מבחוץ:

יותר מקרוב:

ה-Drawing Room:

הפסנתר הזה הוא הפסנתר המקורי שהיה שייך לטירת האטלי. הכל נשאר במשפחה.

ארבע קומות של פאר והדר. פנלים של עצי ארז ואלון מכסים את הקירות.

שיחזור של חדר השינה של הבת הצעירה ביותר:

ושיחזור של חדר ארוחת הבוקר:

יפה גם בלילה

כשחזרנו מגני בוטצ'רט אכלנו ארוחת ערב מצויינת בטפאס בר מקומי, והסתובבנו בעיר המוארת לקראת רדת החשיכה.

בית המחוקקים מוקף כולו בנורות שנדלקות בתשע וחצי כל ערב:

והמרינה:

גן פורח

אתמול כשאמיר חזר מהעבודה תפסנו אוטובוס ל-Butchart Gardens, גנים ידועים שנמצאים במרחק 40 דקות נסיעה מהעיר, וכולם אומרים שחובה לבקר בהם. בקיץ הגנים פתוחים עד עשר בלילה, והחושך יורד רק אחרי תשע וחצי, כך שהיה לנו מספיק זמן להסתובב בגנים ולהתרשם מהמוני הפרחים, משילובי הצבעים ומהתכנון המוצלח של הגנים, שהוקמו ביוזמה פרטית של הזוג בוטצ'רט, על חורבותיה של מחצבת מלט.

אגב, עד עכשיו לא נתקלנו בישראלים בויקטוריה, אבל אתמול בגנים קיבלנו מפת שבילים בעברית, וכמחצית מהמבקרים שנתקלנו בהם היו ישראלים...

צבעוני ופורח:

בעיקר פורח:

יש גם פרחים מיוחדים יותר:

האזור הכי יפה בגן, לדעתי, הוא Sunken Garden (הגן השקוע):

עץ ושמים:

אמיר בגן הורדים:

טירת האטלי

לפני שנסענו לעיר הבוקר, לקחנו מונית לטירת האטלי (Hatley Castle) - טירה מתחילת המאה שהשתמרה נהדר למרות שעברה די הרבה תהפוכות במהלך השנים.

ההסטוריה של המקום מרתקת, אבל תצטרכו לבוא לפה בעצמכם ולעשות את הסיור המודרך כמונו כדי לשמוע הכל. בקצרה, הטירה הפכה מבית של משפחה מאד עשירה למבנה של הצבא הקנדי, וכיום היא משמשת כמשרדים של אוניברסיטה מקומית, וגם כאולם חתונות ואתר צילום לסרטים (X-Man 3, למשל).

חזית הטירה:

מבט מאחור:

ומהצד, מהגנים הפורחים המקיפים אותה:

אולם הכניסה, שנשאר כמעט כפי שהיה כשהטירה שימשה את משפחת Dunsmuir:

מבט לגינה מאחד מחדרי השינה:

אגם (אחד משלושה) בגן היפני, שהוא רק חלק קטן מהגנים שמקיפים את הטירה:

ויקטוריה, העיר העתיקה

אז בין טיסה במטוס ימי לסיור צפייה בלוויתנים, מה שעשינו רוב הזמן אתמול והיום היה להסתובב באזור העתיק של ויקטוריה. כיוון שהיא בירת בריטיש קולומביה, יש בה הרבה מבנים ממשלתיים, והמרכזי שבהם הוא בניין יפהפה שמשמש כבניין המועצה המחוקקת. יש בו סיורים חינם בסופי שבוע, כל עשרים דקות, והם מושקעים במיוחד, כי במהלך הסיור שלנו, למשל, "התפרץ" שחקן לבוש חליפה בסגנון סוף המאה הקודמת, והתחזה לסר ג'יימס דאגלס, סיפר לנו את ההסטוריה שלו וההשפעה שלו כמושל על העיר, ועשה את זה בהמון חן והומור.

בניין המועצה המחוקקת:

החדר בו מתקבלות ההחלטות:

ההשפעה של המלכה אליזבת השנייה עדיין ניכרת, גם בבית המחוקקים:

סר ג'יימס דאגלס, השחקן:

יש עוד מבנים עתיקים ומעניינים בעיר. הבניין הזה, של מלון Empress, תוכנן ע"י אותו אדריכל שתכנן את בית המחוקקים, והוא יפה לא פחות.

וחוץ ממבנים עתיקים, הדבר הבא שבולט בעיר הוא הפרחים. כל העיר פורחת! הגינות מעוצבות, ובכל מקום יש עציצי ענק עם המון סוגים של פרחים בכל עציץ:

יש בעיר גם Fisherman's Wharf. גם כאן, כמו בסן פרנסיסקו, הוא מיועד בעיקר לתיירים שרוצים לאכול משהו, וגם כאן יש כלבי ים, אבל מה שמייחד אותו הוא שכונת הבתים הצפים שנמצאת במרכזו. בתים של ממש, שאנשים גרים בהם, ועומדים על מצופים במים.

בתים צפים זה מאד פוטוגני:

וגם השתקפויות:

כלב ים מתחת למים:

ואותו אחד, אוכל דגים מידיהם של שני ילדים:

כמו בשבוע שעבר בונקובר, במקרה, נתקלנו בפסטיבל ג'אז בעיר. ראינו שתי הופעות טובות, באחת מהן אנשים אפילו רקדו, ובין לבין, נמנמנו על הדשא...

מופע וריקודים:

ממש לפני השנ"צ:

דבר טוב אחרון שיש לי לומר על ויקטוריה היום הוא בנוגע לאוכל: כל מה שיצא לנו לאכול בעיר הזו היה מאד טעים, והאוכל הכי טעים לדעתנו, נמכר בדוכן קטנטן ליד המים, יש בו תור ארוך ומייגע, יושבים בו בחוץ בשמש בלי שולחנות, והוא מוכר פיש-אנד-צ'יפס, סנדוויצ'ים, ובוריטוס מעולים! אכלנו שם כבר פעמיים, ואנחנו לא היחידים שחושבים שהאוכל שם מצויין. זו ארוחת הצהרים שאכלנו היום:

לוויתנים!

זה לא היה מתוכנן... לצאת לסיור צפייה בלוויתנים מויקטוריה.

חשבנו שניסע לאי סן-חואן בארה"ב, קצת צפונית לסיאטל, וניקח סיור משם, כי ידוע שזה האזור הטוב ביותר לצפות בו בלוויתנים. לפני שנסענו לויקטוריה אפילו עשיתי השוואת מחירים קצרה באינטרנט בין סיורים כאלה בויקטוריה ובסן-חואן, וגיליתי שבויקטוריה יותר יקר, וגם, בכל מקום היה כתוב שסן-חואן הוא המקום לעשות אותם. ואז הגענו לויקטוריה וגילינו שאין הבדל במחירים (כי המחירים בדולר קנדי, ולאמיר יש הנחת סטודנט), ושהסיורים שיוצאים מויקטוריה נערכים בעצם במים הטריטוריאלים של ארה"ב, ממש מול חופי סן-חואן. בספונטניות אופיינית (או שלא?) סגרנו סיור לשעה אחת בצהריים.

לראות לוויתנים בטבע עוד לא יצא לנו לפני כן, ושמחנו לשמוע שהסיור של עשר בבוקר ראה עשרות לוויתנים. נרגשים התלבשנו בחליפות הצלה צהובות ומחממות, ותפסנו את מקומנו בסירה. אמיר ואני שמחנו להתנדב לשבת במושב הקדמי ביותר בסירה, למרות שהוזהרנו שהקפיצות הרבה יותר מורגשות ליושבים מקדימה. אז בנוסף לכך שישבנו רק שנינו מקדימה, וכל השאר ישבו שלושה בספסל, גם מאד נהנינו מהקפיצות במהלך השייט. באמת, התהפכה לי הבטן כמו בלונה פארק.

בסירה, עם העיר ויקטוריה מאחור:

ואכן היה לנו יום מצויין לצפות בו בלוויתנים. ראינו להקת לוויתנים מסוג אורקה (Orca או בשמם הנוסף Killer Whale) עם כ-40 פרטים, עקבנו אחרי כמה מהם כשהם עולים אל פני המים כדי לקחת אויר, וזכינו לראות אפילו כמה קפיצות לגובה וכמה הטחות זנב במים. ראינו לוויתן אחד מבוגר, שהוא ככל הנראה המנהיג של הלהקה ושוחה בראש, וגם כמה קטנטנים צמודים לאמא שלהם.

לצערי הרב, כיוון שלא תכננתי לראות לוויתנים בטיול הזה, לא הבאתי את ציוד הצילום הרציני שלי, אלא רק את המצלמה הקטנה, אז אני מתנצלת על האיכות הירודה של התמונות. המציאות יפה הרבה הרבה יותר!

שני לוויתנים:

הלוויתן המבוגר שכנראה מוביל את הלהקה:


וכאן עקבנו אחרי קבוצה של חמישה לוויתנים, מתוכם אמא עם תינוק. בסרט רואים רק שלושה מהם:

ממריאים מהאגם ונוחתים במרינה

את הימים הקרובים נעביר בויקטוריה, בירת בריטיש קולומביה, קנדה. הדרך לכאן היתה חלום שהתגשם - במטוס ימי. מסתבר שמחיר טיסה במטוס ימי דומה מאד למחיר טיסה רגילה, אז לא היתה שום התלבטות במה לבחור. הגענו לשדה התעופה הימי באגם יוניון (שנמצא במרחק הליכה מהדירה שלנו) שעה לפני ההמראה, עברנו בדיקת דרכונים, ועלינו למטוס, סוחבים את המזוודות בעצמנו:

שלא נזדקק להם...משוטים על המטוס:

מרוצה במושב שבחרתי לי:

הטייס והמכשירים:

ההמראה והנחיתה היו נהדרות! לא ממש הבדלנו בין שהייה באוויר ובמים...

והנה כמה נופים. אגם יוניון:

אחת המרינות בסיאטל:

ויקטוריה והאי ונקובר:

נוחתים:

ונגמר. מורידים את המזוודות:

ונקובר, היום שאחרי

את היום שאחרי הסושי, כשאנחנו לא יכולים לחשוב על אוכל, פתחנו בקפוצ'ינו וקרפ של נוטלה ושוקולד, כי בכל זאת, אנחנו בחופש. אחר כך התפנינו לטיול נוסף בעיר.

אוניית נופש שאולי פעם נזכה לשוט בכזאת לאלסקה, ליד מבנה מעניין שנקרא קנדה פלייס:

בעיר העתיקה Gastown, יש שעון שפועל על אדים:

ולגמרי במקרה, פסטיבל הג'אז העולמי התארח בעיר העתיקה בסוף השבוע, וזו הכיכר המרכזית מלאה בצופים:

יש גם אזור צ'יינה טאון די גדול בעיר, ובו, כמו בכל צ'יינה טאון שמכבד את עצמו, יש גנים סיניים. הנה צב מים בבריכה בגן כזה:

וכך הגן נראה... וזה במרכז העיר!

כבר אמרתי שרואים שונקובר היתה בשליטה בריטית בעבר?

עשינו הפוגה מהסיור בעיר בביקור בספריה הציבורית. כאן אמיר מתכנן את הטיולים הבאים ומסמן וי על הטיולים שכבר עשינו:

וכבר בדרך חזרה הביתה, סתם נוף מאיזה פארק:

הפקיד במעבר הגבול שאל אותנו "איפה הבית?" והתקשינו לענות... סיאטל? ברקלי? ישראל? מה יותר נכון? בסוף אמרנו סיאטל והסברנו למה, והוא השתכנע ונתן לנו לעבור. בשבוע הבא נעבור שוב ביקורת גבולות עם קנדה, ואנחנו מקווים שהתשובה הנכונה תתבהר לנו עד אז.