אנחנו בבית

לא, לא נעלמנו. חזרנו הביתה ביום רביעי, ואפשר לומר שהיה אפילו כיף לחזור :). החברים מהקיבוץ (סליחה, מהווילג') אספו אותנו מהשדה, הכינו לנו ארוחת ערב משותפת, והיתה אפילו עוגה עם כיתוב welcome back... וגם ה-Rock Band חיכה לנו, אז באמת כיף לחזור.

הנה כמה תמונות נבחרות מהטיול, בלי הרבה מילים.

חיות:

נופים:

בואנוס איירס:

אני והסטייק שגרם לי לבכות (מאושר!):

טנגו

אנחנו בבואנוס איירס, ואתמול היה בסימן טנגו. זה התחיל ממופע טנגו שראינו ברחוב, המשיך במופע טנגו בארוחת צהריים במסעדה (שלא היה שווה לתעד), והסתיים לקראת שתיים לפנות בוקר, כשחזרנו ממופע אקסקלוסיבי בבאר קטנטן ואינטימי.

מופע רחוב:

שני סרטונים קצרים:



בבאר Bar Sur:

קצת חשוך, אבל אפשר להבין את האווירה:

גם אנחנו ניסינו:

ראלי דקר

התמזל מזלנו לצפות במירוץ ראלי דקר! אחרי שהמרוץ של 2008 בוטל בגלל התראות לפיגועים, הוא נערך השנה בפעם הראשונה בהסטוריה על אדמת אמריקה, וחוצה את ארגנטינה וצ'ילה ברגעים אלה ממש. היום יצאנו ממנדוזה עד הגבול עם צ'ילה (בלי לחצות את הגבול), כדי לראות את רכס הרי האנדים העובר בין שתי המדינות. היום יצאו גם כל רכבי המירוץ בדיוק באותה דרך וחצו לצ'ילה בדרכם אל עיר היעד Valparaiso.

ג'יפ מירוץ:

מתאים לי ג'יפ?

לא רק אנחנו התלהבנו. כל הדרך עמדו אנשים וחיכו לשיירות. אפילו השוטרים והחיילים צילמו בלי הפסקה.

אופנוען בנסיעה:

אופנוען רוסי מסביר ברוסית שוטפת על מערכת הניווט המתקדמת שהאופנוע שלו מצוייד בו. אה, בעצם זו לא מערכת ניווט, זה דף נייר פשוט עם הוראות איפה לפנות לאיזה כביש...

משאית, עם דגל ארגנטינה:

בין ג'יפ מירוץ, אופנועי שטח ומשאיות חילוץ ראינו גם נופים...

ההר המושלג שברקע הוא ההר הגבוה ביותר ביבשת אמריקה, גובהו 6,962 מטר:

עוד משבעת האגמים

למרות שלא היה שיפור ניכר במזג האויר אתמול, לפחות לא ירד גשם ונסענו שוב את דרך שבעת האגמים, הפעם בכיוון ההפוך. הדרך עדיין יפה :)

כל הדרך מלאה שלטים מצחיקים. מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק קורה פה ומה לעשות אם זה קורה?

אני קוראת לפרה הזאת "הפרה הדומעת":

צבעונים ויפים:

להקת אווזים רצה למים:

אחרי הרחצה:

נופים:

ושתי תמונות אחרונות, של בשר משובח במסעדה הכי פופולרית בברילוצ'ה, שכל ערב יש תור של חצי שעה לפחות בכניסה, וכמעט כל הסועדים מדברים עברית...

שבעת האגמים

היום נסענו ב"דרך שבעת האגמים". זו דרך יפהפיה בין העיירות Villa La Angostura שם ישנו אתמול, ו-San Martin de Los Andes בה אנחנו נמצאים עכשיו. קמנו לבוקר חורפי במיוחד, גשום וקריר, אפור ומדכא. החלטנו להנות למרות זאת, ויצאנו לדרך בהחלטה שאם מחר יהיה מזג אויר טוב יותר, נעשה את הדרך הזו שוב בכיוון ההפוך. הדרך היא ברובה דרך עפר ועוברת בין הרים ירוקים ואגמים שכל אחד מהם קצת יותר גדול מהכנרת. אלה תמונות מהיום, ברגעים קצרים שהשמש יצאה והשמיים התבהרו.

~ ~ ~

אמיר מודאג שאתם לא מצליחים לעקוב כשאני מפרסמת שני בלוגים באותו יום... אם זה נכון, לחצו כאן.

אוכל ונוף

מסתבר שאוכל מאד משפיע על מצב הרוח. לפחות עלי הוא משפיע. אם האוכל טוב, הכל יותר טוב... והנה דוגמה:

רואים כמה אני מרוצה? הגרילר הקטן הזה עם הבשרים העשויים בדיוק במידה עושים מצב רוח טוב.

אתמול הסתובבנו ברכבנו השכור בכל האזור הסובב את ברילוצ'ה, עלינו על כל הר, וביקרנו בכל תצפית. המקום מדהים... שמיים כחולים, הרים, אגמים, איים.
התחלנו בביקור במלון שאו-שאו (Llao-Llao):

זה מלון יוקרה מפורסם, הממוקם על אי באחד האגמים. הגענו עם האוטו עד הש"ג שאמר שאי אפשר להכנס. שאלנו אם אין קפיטריה במלון לארוחת צהריים (אפילו שבוקר), והוא ענה שהיא סגורה וסימן לנו להסתובב. כדי להסתובב היינו צריכים להכנס לחניון ולצאת, אבל כבר היינו בחניון, אז לא נחנה וננסה להכנס בכל זאת? ברור שכן! הגענו לשומר בכניסה וביקשנו שידריך אותנו לקפיטריה. הוא הוביל אותנו לכניסה ונכנס לבדוק אם אפשר. הוא קיבל אישור, ואנחנו קיבלנו שולחן משקיף לנוף והרגשנו הכי ישראלים שאפשר...

לקינוח, עשינו פיקניק קטן על הדשא של המלון - דובדבנים ושוקולד הולכים טוב עם קצת דשא ונוף:

~ ~ ~

אחת ההמלצות שקיבלנו מחברינו הארגנטינאים היא להגיע ביום ראשון עד שעות הצהרים למושבה שוויצרית קטנטנה ליד ברילוצ'ה, שם מכינים Curantos, שזו ארוחת בשר וירקות שורש שקוברים באדמה ומעל הכל מדליקים מדורה. זה מתבשל ככה כמה זמן עד שהאוכל מוכן. הגענו קצת מאוחר, אבל בדיוק בזמן כדי לקנות את המנה האחרונה שנשארה.

זה מה שקיבלנו: 2 סוגים של צ'וריסו, סטייק, עוף, צלעות, תפוח אדמה ובטטה, גזר, שתי לחמניות וסלט עגבניות ובצל קטן.

ערכנו פיקניק על הדשא:

היה מגעיל מאד. לא הצלחנו לאכול כמעט כלום. רק הסלט היה טעים. חבל שלא צילמתי גם תמונה של אמיר אחרי הארוחה, כבר לא מחייך...

מצב הרוח ירד, אבל למזלנו, הנופים המשיכו לפצות.