ראש השנה

את ראש השנה חגגנו בלי אמיר (שהיה בניו יורק) אבל עם חברי הקבוצה שלי מאינטל :) חלק נכבד מהקבוצה האגדית שלי באינטל נמצא פה: מיכל ודני, איתי וקרן, ובוזי והילה שהצטרפו לפני כמה חודשים. איתי וקרן ארחו, הבישולים התחלקו כמיטב המסורת בין כולם, היה טעים, חגיגי והרגיש בבית.

אייל ואני מוכנים לצאת לדרך:

קצת לפני הארוחה:

שולחן החג ערוך ומקושט:

אייל במרכז העניינים :)

דני מציג לראווה את החלה המתוקה:

אייל התחיל לאכול בעצמו יום לפני החג, ותרגל את היכולות במשך כל הארוחה.

שנה טובה!

נר שלישי

קודם כל, תראו את הסופגניות שמצאתי! ממש כמו בארץ (רק עם המון ריבה וכמעט כפולות בגודל):

חגגנו את הדלקת הנר השלישי אצלנו, עם כ-30 מחברינו כאן. חוץ מסופגניות ענק היו כמובן לביבות (מארבעה סוגים!), וילדה אחת לא יהודיה ששמחה להדליק נרות (הילדים הישראלים התביישו).

בנוסף, סוף השבוע התברך בשמש נפלאה ושקיעה אחת מרשימה במיוחד.

דברים שאין

יש דברים שרק בישראל יודעים לעשות, ואחרי שנתיים וקצת בניכר מתחילים להרגיש בחסרונם יותר ויותר. גבינות, למשל. נכון, יש פה המון סוגים של גבינות, חלקן גם איכותיות ביותר, אבל איכשהו דווקא בתחום הגבינות הרכות האמריקאים מפספסים. גבינה לבנה 5%? אין. קוטג'? יש, ותאמינו לי שתעדיפו לוותר. על לבנה אף אחד לא שמע פה בכלל... אז אם אין ברירה (ולפעמים אין ברירה) צריך לקחת את העניינים לידיים ולהכנס למטבח. קבלו את כדורי הלבנה בשמן זית, מעשה בית, שחוסלו תוך יום וחצי...

עוד דבר שחסר לי מאד - אין בורקס! גם מאפים אחרים חסרים פה (כמו גביניות וקרנצ'ים למינהם) אבל איך אפשר בלי בורקס?? שוב נאלצתי לקחת את העניינים לידיים והכנתי בעשר דקות בורקס גבינה לא רעים בכלל.

ואחרון חביב - חמוצים. המלפפונים החמוצים פה, גם אם הם מוחמצים במלח, לא קרובים בטעם למלפפונים של בית השיטה. ההחלטה לנסות בעצמי דרשה כמה פשרות - למשל, להשתמש במלפפונים הקטנים ביותר שאפשר למצוא, שאפילו הם גדולים מדי. יצאו מלפפונים חמוצים-חריפים שטעמם די רחוק מהטעם האהוב מהבית, אז יידרשו עוד כמה נסיונות...

משתזפים בשמש:

כעבור יומיים:

מוכנים לאכילה (ובדרך לחיסול מהיר):

מזל שבמבה לא צריך להכין בבית ואפשר למצוא בסופרים נבחרים.

התחלות

שנה חדשה,
עיר חדשה,
חברים חדשים.

חגגנו את ערב ראש השנה בחברה טובה ועם המון המון אוכל טעים כמיטב המסורת.

שלושה סירים בדרך לארוחה:

שנה טובה!

TechAviv

TechAviv הוא ארגון ישראלי למפגשים בין יזמים ומנהלים ישראלים, בארה"ב ובתל אביב. כדי להצטרף לארגון צריך להיות יזם או מנכ"ל של חברה, פלוס המלצה של מישהו שכבר שייך לארגון. הארגון פעיל בארבעה מקומות - תל אביב, ניו יורק, בוסטון וסן פרנסיסקו, ומארגן מפגשים אחת לחודש, בהם מוצגים סטרטאפים חדשים ודנים בשאלות הקיומיות של הסטרטאפים האלה.

אתמול הצגנו את Puzux במפגש של TechAviv. אלעד וערן סיפרו על המוצר, על התכניות לעתיד, ועל השותפויות העסקיות שבדרך.

עצמאות ישראלית

נכון, נכון, באיחור אופנתי של שבוע. מה לעשות? אני לא עומדת בקצב. בכל אופן, חגיגות יום העצמאות לא פסחו על הישראלים בניכר, וגם לנו היו כמה כאלה.

הארוע הראשון והחשוב ביותר, במסורת שהחלה לפני שנה - על האש ושירה בציבור אצל ערן ודנה. אין לי תמונות מהארוע, אז תוכלו לראות כמה בבלוג של מיכל.

יעל דקלבאום (שליש מ"הבנות נחמה") הגיעה להופעה בבית הכנסת הרפורמי בית-אל בברקלי. מוזר לראות הופעה בבית כנסת, רפורמי או לא, בעיקר כשהזמרת שרה מתחת לכיתוב ענק של "דעו לפני מי אתם עומדים"... בכל אופן, היה יפה.




יום אחר כך הלכנו למפגש עם הסופר אמיר גוטפרוינד, כותב "שואה שלנו" שהוא אחד הספרים האהובים עלי. הגענו לכיתה בבית ספר יהודי באוקלנד, מיכל, ענת, אמיר ואני. הגענו בדיוק בזמן ואחרי שאמיר חתם לי על הספר הוא פתח בהרצאה. הוא דיבר על ספרו "העולם, קצת אחר כך" שתורגם לא מזמן לאנגלית וטרם קראתי. היה מרתק.

הכי כיף

הכי כיף בעולם זה כשחברים מהארץ באים לבקר.
אם הם חברים קרובים, עוד יותר כיף.
בסוף השבוע ביקרו אותנו אלון ורונה, בדרכם לסדר פסח משפחתי בלוס אנג'לס.

סיבוב חובה באוניברסיטה:

שקיעה מגבעות ברקלי:

קצת שופינג והשתטות:

היה לנו הכבוד להכיר לרונה את טרגט!

שותים קפה בכיכר יוניון סקוור בסן פרנסיסקו:

טיול בפארק המרינה בעיר (פלוס ניסוי מוצלח לשחזור תמונה דומה מלפני עשור):

עם הגשר:

אורות העיר בלילה:

והבוקר, בשמש הקיצית בסאוסליטו:

מסקנה אחת יש מהביקור הזה - התגעגענו, בואו יותר!

ישראל בגנים

ארוע ישראל בגנים מתקיים, מסתבר, כל שנה בסן פרנסיסקו. הפרסומים הבטיחו הופעה חינם של עברי לידר, כך שהגיעו המוני ישראלים שגרים בניכר ומתגעגעים לגלגל"צ. בנוסף להופעה, שהיתה טובה וארוכה משציפיתי, היו גם דוכנים סטייל נחלת בנימין (אבל לא ממש), דוכני אוכל ישראלי (ללא שום סימן ללאפות), דוכני שיווק ותמיכה בישראל, שמש חמימה לשם שינוי, והמון ישראלים על הדשא.

הארוע התקיים באזור מקסים של סן פרנסיסקו, שנקרא Yerba Buena Gardens:

השפה השלטת: עברית.

יצירות אומנות?

ייצוג למכבי ת"א:

אפילו פגשתי את מיכל, אסף והילדים, שגרים ב-South Bay. לאסף יש יומולדת היום, מזל טוב!

ענת עם נדב, ערן עם סיון, צופים בעברי לידר:

גם אליס וארי, לא ישראלים, היו שם:

התאומים של עידן, עם דוד שלהם שחוזר מחר לארץ:

ואורח הכבוד, שלקח לעצמו דקה במהלך ההופעה, התנצל, ביקש רשות מהקהל, ואז צילם כמה תמונות למזכרת...

פסגת שלום?

יש המון ישראלים ב- Bay Area. המון. רובם גרים בחלק הדרומי של המפרץ, ולכן לרוב אנחנו לא נתקלים בהם (אנחנו גרים בחלק המזרחי של המפרץ, כשעה נסיעה מריכוזי האוכלוסיה הישראלית). כיוון שישראלים אוהבים ישראלים הם מפתחים דרכים לשמור על קשר עם ישראלים אחרים, ובמיוחד אם הם, כמוהם, גרים בגולה. הדרך הנוחה ביותר היום לשמור על קשר היא, מן הסתם, באימיילים. מישהו יזם והקים רשימת תפוצה של ישראלים שנקראת ISO, בה אנשים יכולים לפרסם ארועים, מסיבות ומפגשים חברתיים אחרים לשאר הישראלים באזור. זה גם מאד מועיל למחפשי עבודה, דירות, מכוניות, שעורי עברית לילדים, וסתם למציאת חברים.

בשבת הגיע אלינו אימייל על מפגש עם ד"ר איזלדין אבו אלעיש, הרופא הפלסטינאי המועמד לפרס נובל, ששלוש מבנותיו נהרגו במלחמה האחרונה. כבר מקריאת הנושא של המייל הזה הבנתי שהמפגש יהיה טעון ומתוח... הנושא היה: ה"דוקטור" שרוצה לפגוש ישראלים. באנגלית זה נשמע אפילו יותר גרוע. הגענו למפגש סקרנים. הד"ר מרשים מאד, מדבר ברהיטות בעברית שוטפת, סיפר את סיפורו ואת השקפותיו על הסכסוך הפלסטינאי-ישראלי בפתיחות ובנאורות. הישראלים הרשימו הרבה פחות, והחלטנו לעזוב כשהויכוחים הפכו לקולניים וחסרי משמעות...

שלושים ישראלים ופלסטינאי אחד, ברגע מחוייך: