ליל הסדר

חגגנו את ליל הסדר אצלנו, עם איתן והוריו. היה משפחתי, נעים, חגיגי וטעים, כמו שפסח צריך להיות. חג שמח!

 

 

 

 

 

 

 

 

(לא) כל יום פורים

את פורים נחגוג השנה בארץ.
נכון כולם תמיד אומרים שבילד הראשון משקיעים? אז זה נכון. השקעתי ותפרתי לאיילי תחפושת של פינגווין.
כיוון שפינגווינים אוהבים שלג ואני לא צופה שלג בפורים בארץ, נסענו בסופ"ש האחרון להצטלם בשלג הקרוב לביתנו. במפתיע, הפינגווין שמח מאד להצטלם :)

Believe

עכשיו שיש לנו תירוץ הצטרפנו לתעשיית כריסטמס והלכנו לצלם את אייל עם סנטה במקום שבעיני מבטא הכי טוב את תעשיית החג, הלא הוא מייסיס. לצורך כך הלבשנו את המצולם בסוודר אדום חגיגי ומוכנים לבכי קורע לב שצפינו מראש (מה פתאום שהוא יסכים לשבת על ברכיים של גבר זר, ועוד מחופש?) הגענו לחנות.

את פנינו קידם חלון ראווה מרהיב ביופיו, כמו בכל שנה.

סנטה-לנד מוקם השנה בקומה השישית של החנות. האזור קושט לתפארת, עם עץ חג המולד, האיילים שמזיזים את הראש, וסנטה אחד שיושב על כסא מלכותי.

והרי התמונה הרשמית של אייל חג המולד שלנו:

ברור שהבאנו גם מצלמה מהבית, אז הנה ההוכחה שהיה שם גם בכי:

אייל והאיילים:

אייל והעץ:

שלא נפספס את חנוכה...

בדרך עצרנו לכתוב מכתב לסנטה:

כשסנטה לא אמיתי אייל מוכן לחייך:

כפיים למייסיס:

נגמר היום:

Happy Halloween

היום חגגנו את חג האלווין הראשון של אייל. התחפושת נבחרה כבר לפני חודש, והוזמנו לשתי מסיבות, אחת בעבודה של אמיר (פעם ראשונה שמותר לנו להכנס לבניין הסופר-סודי שלו) ואחת בבניין של איתן, כך שאייל היה מחופש רוב היום. במפתיע, הוא די נהנה מזה :)

הטייגר שלי:

במסדרונות אמזון:

אופס, יש עוד טייגרית אחת...

באמזון מותר להביא כלבים למשרד (כל יום, לא רק היום). היום הם הגיעו מחופשים - וזו התחפושת המוצלחת ביותר בעיני: כלב-סושי!

ובמסיבה השנייה של היום, עם איתן המלך:

ראש השנה

את ראש השנה חגגנו בלי אמיר (שהיה בניו יורק) אבל עם חברי הקבוצה שלי מאינטל :) חלק נכבד מהקבוצה האגדית שלי באינטל נמצא פה: מיכל ודני, איתי וקרן, ובוזי והילה שהצטרפו לפני כמה חודשים. איתי וקרן ארחו, הבישולים התחלקו כמיטב המסורת בין כולם, היה טעים, חגיגי והרגיש בבית.

אייל ואני מוכנים לצאת לדרך:

קצת לפני הארוחה:

שולחן החג ערוך ומקושט:

אייל במרכז העניינים :)

דני מציג לראווה את החלה המתוקה:

אייל התחיל לאכול בעצמו יום לפני החג, ותרגל את היכולות במשך כל הארוחה.

שנה טובה!

2011

אתמול בערב חגגנו את בואה של שנת 2011 אצל ברק ואלכס שגרים ממש לידנו ויש להם מרפסת שמשקיפה על ה-Space Needle, ה-מקום לצפות במופע הזיקוקים המרהיב של סיאטל. היתה תחושה שהעיר כולה ערה וחוגגת (ובעיקר שותה ושתוייה), פקקי תנועה והמונים ברחובות בחצות זה מראה די נדיר במחוזותנו.

קצת לפני שמופע הזיקוקים המרכזי החל נורו זיקוקים מכל מני גגות בעיר. הנה זיקוק לדוגמה (וגם תוכלו לראות שכל הדירות מוארות):

ולמופע המרכזי...

It's Christmas time

איך יודעים שקריסטמס מגיע?
סימן ראשון: קניות. יום שישי השחור הוא בעצם הכרזה על פתיחת עונת הקניות שלקראת קריסטמס. מאז ועד עכשיו האאוטלטים מלאים אנשים, יש פקקים בכניסה לכל מרכז קניות בסופ"ש, והחנויות פותחות מוקדם וסוגרות מאוחר מהרגיל.
סימן שני: תחנות רדיו אהובות משנות את פניהן והופכות לתחנות איומות שמשמיעות אך ורק שירי קריסטמס. פיתחתי אלרגיה ל-let it snow.
סימן שלישי: עצים. בכל מקום רואים אנשים קונים/מרימים/מסיעים עצי אורן לא-כל-כך-קטנים מהחנות הביתה. גם בבניין שלנו מוצב עץ כבר כמה שבועות, וכל כמה ימים השטיחים בבניין מתמלאים במחטי אורן קטנות, סימן שעוד משפחה הביאה עץ הביתה.
והסימנים הקלים ביותר לזיהוי: הכל מקושט במליוני נורות צבעוניות: העצים, הבתים, החנויות והמסעדות. פתאום גם מסתובבות כרכרות עם סוסים במרכז העיר, יש קרוסלה לילדים, ואפשר להצטלם עם סנטה בכל חנות גדולה.

את ארועי קריסטמס שלנו התחלנו במה שמסתבר כמסורת - קישוט עוגיות סוכר. משפחת פרקר הזמינה אותנו להשתתף בחוויה המשפחתית, ויחד קישטנו (ואכלנו כמובן) עוגיות בצבעי החג.

איבי וסוכריות צבעוניות (ירוק ואדום, אלא מה?):

לילה מציגה את התוצרים שלה:

אלה שלי :)

ואלה לא עוגיות סוכר ולא אנחנו הכנו אותם, אבל גם הג'ינג'רברד הוא חלק לא מבוטל מהמסורת:

בהמשך יצאנו לצלם את אורות החג. כיוון שאנחנו גרים בעיר לא תוכלו לראות כאן עד כמה הבתים הפרטיים מקושטים (אולי עוד נספיק לצלם מתישהו לפני שנגמר). במקום, תראו את מרכז העיר החגיגי.

מרפסת בבניין השכן:

הספייס נידל, עם "כאילו" עץ בראשה:

מלמטה, סתם כי היא מוארת יפה.

גם זה סוג של עץ חג:

קצת יותר סטנדרטי:

הכוכב של מייסיס וקרוסלה:

ועוד קצת עצים: