לא יאמן, אבל חווית הלימודים בחו"ל אוטוטו נגמרת לנו. הסמסטר הנוכחי כמעט נגמר, ואחריו יש רק עוד אחד וסיימנו. כנראה שבפוסט הזה נתחיל בפרידות :( והפעם - הפעם האחרונה שנראה משחק פוטבול בזמן שאמיר סטודנט...
ה-Bears, קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה, שיחקה בבית בפעם האחרונה לעונה, ואמיר הצליח להשיג לנו כרטיסים. זכינו לעמוד באזור הסטודנטים, ממש מאחורי התזמורת, ולצפות בקבוצה שלנו מנצחת את אריזונה.
אפילו למסיבת ה-tailgate המסורתית (אוכל ושתייה לפני המשחק) הלכנו הפעם:
בנוסף לאוכל ושתייה נהנינו גם מהשמש החורפית של העונה:
אחרי המירוץ הלכנו לצפות במשחק הסופרבול, עם כל החברים מהווילג', אצל קריסטין ווינס. המשחק היה הארוע המרכזי, ובנוסף היו גם תחרות צ'ילי-קון-קרנה ואפילו טבלת הימורים... המשחק היה ארוך ודי מייגע, אבל האוכל היה מצויין וגם החברה :)
אמיר ואני עם קלייר, כבר בת 4 חודשים:
וינס, אמיר ופיט מרותקים למשחק:
שגיא, דיוויד ואלעד, כל אחד עם בירה ביד:
הסירים עם האוכל, ממתינים לתחילת תחרות הצ'ילי (בסוף התחרות היה תיקו בין שלושה סירים!):
בשבת היה המשחק האחרון לעונה של ה-Bears. אחרי שזכינו בגרזן של סטנפורד, המשחק האחרון כבר לא היה חשוב, ואמיר, למרות שהוא רצה לראות אותו, עשה את השיקולים שלו והחליט להשאר ללמוד. החלפתי אותו באופן חד פעמי בדיוויד והלכתי למשחק. האצטדיון היה ריק מהרגיל, התזמורת היתה מעולה כרגיל, מזג האויר היה מושלם, ושוב ניצחנו. מה יכול להיות יותר טוב מזה? הנה כמה תמונות שעוד לא ראיתם, ויש לכם חופש מה-bears עד ספטמבר.
אצטדיון לא מלא:
דיוויד עם ציוד הצילום הפוטוגני שלי:
הוכחה שגם אני פה:
הופעת המחצית - מעודדות מכל המדינה עפות באויר:
אחרי המשחק הלכנו למסיבת יום ההולדת של שגיא. מזל טוב, שגיא!
בשבת היה "המשחק הגדול", או בשמו המקומי: The big game. זהו השם הרשמי של משחק הפוטבול בין האוניברסיטאות ברקלי וסטנפורד. זה המשחק החשוב ביותר בעונה, כולם מחכים לו, כולם מדברים עליו, ויש אפילו ערך כזה בוויקיפדיה.... לאמיר יש מנוי לכל משחקי העונה אבל לי אין, אז קנינו לי כרטיס במחיר מופקע של $66, שחלילה לא אפספס.
חגיגות המשחק הרשמיות החלו שבוע לפני המשחק. לא הלכנו אליהן, אבל בבוקר המשחק ניסינו לראות את כל מה שאפשר: היינו ב-Fun Zone, שהוא אזור משחקים והפעלות לכל המשפחה, שם הצטלמנו עם שחקן עבר מה-Bears (לחצתי לו את היד. בחיים לא לחצתי כזו יד ענקית!); הלכנו ל- Pre-game Rally, שם צפינו בהופעה של התזמורת והמעודדות, וצעדנו אחריהם במצעד עד האצטדיון; וגם היינו ב-tailgate, מסיבת אוכל ושתייה שלפני המשחק. המשחק התחיל ב-12:30, וה-tailgate בעשר, כך ששוב התחלנו לשתות אלכוהול מהבוקר... אנחנו לאט לאט מתרגלים לשתות יין ובירה בכל שעה ביום :). את ה-tailgate ארגנו הפעם בוגרי Haas, וחוץ מאוכל ואלכוהול היו המון אנשים, בינהם גם מבוגרים ומשפחות, כולם לבושים בצבעי cal כחולים וצהובים, כמובן.
המשחק היה מעולה. מרוב ארועים (ותור מטורף בכניסה לאצטדיון) פספסנו את תחילת המשחק, אבל זה לא הפריע לנו להנות. האצטדיון היה מלא מאד (70,086 אנשים), היה חם וצפוף, וההתרגשות גרמה להרבה אנשים לעמוד מרבית המשחק, אבל גם להיות פעילים מהרגיל בעידוד הקבוצה. זה היה ה-big game ה-111 וניצחנו 37-16. ה"גביע" (the Stanford axe) שוב שלנו, בפעם ה-46 מתוך 111 משחקי big game (סטנפורד החזיקו בגביע 55 פעמים, בשאר הפעמים היה שוויון).
* * *
שחקן עבר של ה-bears מצטלם עם אנשים ב-Fun Zone. שימו לב לחולצה של מעודדי Stanford:
גם אנחנו הצטלמנו איתו, כמובן. הצילום היה בחינם, וקיבלנו מספר סידורי של התמונה שלנו וכתובת של האתר באינטרנט בו נוכל למצוא אותה. והרי היא לפניכם (הם חייבים להחליף צלמת!!):
* * *
עם חברות ובירה ב-Tailgate:
מעריצה של ה-bears, צעירה וביישנית:
הלהקה ב-Tailgate:
כובעי bears למכירה:
מעריצי סטנפורד כבר שנים...
* * *
התזמורת והמעודדות ב- Pre-game rally:
יש פה הכל - התזמורת מופיעה (עם תנועות ידיים!), המעודדות רוקדות, הדגל מתנפנף והקהל מריע :)
רוצים את הגביע!
היה מתיש!
הייתי חייבת להצטלם עם נגן טובה... בחרתי להצטלם עם הבחור הזה, ומיד אחרי התמונה הוא עבר לדבר איתי בעברית... מסתבר שהוא ישראלי לשעבר :)
* * *
והמצעד מתחיל...
מנגנים, שרים וצועקים go bears!
וגם רוקדים...
* * *
האצטדיון מלא מהרגיל:
המעודדות באזור הסטודנטים:
היציע של סטנפורד, מרשים:
אבל אין כמו יציע הסטודנטים של Cal:
עושים גל:
מעלים אנשים מלמטה למעלה!
וכרגיל, ניירות באוויר:
הופעת המחצית:
אי אפשר בלי המנצח (יש ארבעה, אחד בכל צד של האיצטדיון, כולם על סולמות):
מנגנים בריטני ספירס:
* * *
המשחק עצמו מעניין לא פחות (ברצינות!):
אוסקי נותן כיף:
המעודדות הנודדות, מלוות בתזמורת ובאוסקי:
ניצחנו!! זה הגביע:
* * *
בסוף המשחק כולם ירדו למגרש (בדרך כלל כולם הולכים הביתה בסדר מופתי):
התזמורת של סטנפורד לא הפסיקה לנגן, למרות הכשלון. אבל מיד עם סיום השיר האחרון שהם ניגנו, כל נגני התופים השמידו את העור של התופים שלהם... לא יודעת אם זו מסורת שכזו, אבל זה היה מוזר...
