Coldplay

היינו בהופעה של קולדפליי לפני שבוע, והיה מ ע ו ל ה! אחת ההופעות היותר מושקעות שהייתי בהן, ובין הטובות ביותר. היה גם מרהיב ויזואלית - הבמה היתה מלאה גרפיטי בצבעים זוהרים וכל צופה (חוץ מאיתנו שהגענו מאוחר) קיבל צמיד שזהר באורות שונים על ידי מפעילי המופע לאורכו. כך הקהל היה בעצם חלק מהתאורה.

בקיצור, אם יוצא לכם, לכו למופע.

 

 

 

בהדרן הם הפתיעו ועלו לשיר מבמה קטנטנה בתוך הקהל.

 

PJ20

לפרל ג'אם זוהי תקופת חגיגות - הלהקה חוגגת השנה 20 שנות פעילות וציינה את זה במופע ענק מיוחד בתחילת ספטמבר ובסיבוב הופעות נרחב. למרבה הפלא הלהקה שנוצרה וממשיכה עד היום לפעול מסיאטל לא כללה את עיר הבית בסיבוב ההופעות הנוכחי, כך ש"נאלצנו" לנסוע לונקובר כדי לצפות במופע הסוגר של סיבוב ההופעות. כצפוי, בערך שליש מהצופים במופע הגיעו מסיאטל... יש להם קהל מקומי גדול, שומעים אותם ברדיו כל הזמן, והעיר מלאה בשלטי PJ20.

הכרטיסים לסרט על הלהקה בקולנוע המקומי נמכרו כולם:

בגלל הנסיעה לניו יורק אמיר נאלץ לוותר על הכרטיס שלו למופע, שנמכר בלי בעיה ב-craigslist למעריץ שכבר בטלפון כשקבענו איפה נפגשים הוא אמר לי שהוא יבוא עם ה- PJ hat שלו.

אחותי ואני ניסינו להזכר מתי היתה הפעם האחרונה שהלכנו יחד להופעה. הרבה זמן עבר מאז...

מה אומר ומה אגיד? ההופעה היתה מ-ע-ו-ל-ה!

ובדרך חזרה הביתה, בתחומי מדינת וושינגטון נתקלנו בעוד הוכחה קטנה לכך שלא היינו היחידים שהגיעו מסיאטל...

Weezer

הכל התחיל לפני שנה, כשהצטערנו שלא הלכנו להופעה של Weezer בפסטיבל Bumbershoot (והצטערנו שכן הלכנו להופעה האיומה של בוב דילן). אז כדי לפצות את עצמנו על הטעות מאז, קנינו כרטיסים להופעה של Weezer שחזרו לסיאטל במסגרת סיבוב ההופעות הנוכחי שלהם. 

הארוע, מן הסתם, דרש קצת התארגנות מוקדמת. לשמחתנו מיכל ודני התנדבו (או אולי נודבו?...) לשמור על אייל אז נסענו אליהם לרדמונד לפני המופע עם ציוד שלא יבייש גן ילדים (כאילו אין להם כל מה שצריך ויותר), פרקנו ילד אחד שנרדם שתי דקות לפני שהגענו, ויצאנו חזרה לסיאטל לעמוד בתור בכניסה לאולם. אין מקומות שמורים, והדלתות נפתחות בשבע בערב. הגענו בחמישה לשבע לתור ארוך ארוך שבדיוק בשבע התחיל להתקדם בקצב מהיר לכיוון הכניסה. תור מסודר להפליא, בלי דחיפות, בלי עקיפות, כולם נכנסים לפי סדר ההגעה, ואפילו יש (סוג של) בידוק בטחוני.

תפסנו מקומות ישיבה טובים וחיכינו. בשמונה אפס אפס עלתה להקת החימום לבמה. להפתעתנו הם היו די טובים! The Thermals. אחריהם חיכינו קצת ו-Weezer עלו לבמה. בלי לומר מילה הם התחילו לשיר. די בהתחלה הם סיימו עם כל הלהיטים שלהם, ואחרי 40 דקות ירדו מהבמה והאור באולם נדלק. מסתבר שיש הפסקה. כן, הפסקה, באמצע מופע רוק. ומה עוד? כדי להעביר את זמן ההפסקה הציגו מצגת (!) עם תמונות וכתבות מראשית הדרך של הלהקה, ומישהו דיבר על כל שקופית ושקופית. כשזה נגמר הלהקה חזרה לנגן (עדיין בלי לומר מילה לקהל) וכעבור עוד 40 דקות הם השתחוו וירדו. בלי תודה, בלי שלום, בלי הדרן. 

נסענו חזרה לרדמונד לאסוף את הילדון הישן עם כל הציוד שלו. נהנינו מאד, אבל יש סיכוי שאייל יותר נהנה :) תודה למשפחת בר!

מיה עושה בייביסיטינג (תמונות של מיכל):

בתור בכניסה לאולם ההופעות:

אמיר מדגים את הסמל של Weezer שכולם בקהל הכירו ועשו כל הזמן:

על הבמה: