‏הצגת רשומות עם תוויות קפה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קפה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 31 באוגוסט 2011

ברוכה הבאה מיס סילביה!

אחרי שנים של "רצון" סוף סוף הגיע ה"צורך" במכונת קפה חדשה ומשוכללת... קבלו את סילביה היפהפיה ובן זוגה וריו (טוחן הקפה) היפה לא פחות. ועכשיו תסלחו לי, אני הולכת להתאמן על הרוזטה שלי.

הגעה מכובדת הביתה - בקופסה ענקית וכבדה שדורשת עגלה...

סילביה ווריו מותקנים במקומם החדש:
Print Friendly and PDF

יום שני, 5 באפריל 2010

רוזטה

קפה זה אמנות. אולי לא כולם מתייחסים לקפה שלהם כל כך ברצינות כמוני, אבל אם אתם גרים בארץ אז גם אין לכם סיבה כי כל בית קפה שכונתי מגיש היום קפה מצויין. פה זה ממש לא המצב, ואני והמכונה הביתית המושאלת שלי מתאמנות כל בוקר בהכנת קפה מושלם (או קרוב למושלם). מבחינת הטעם אנחנו כבר שם מזמן - פולי הקפה של ארקפה שאני טוחנת בבית עובדים נפלא. הבעייה עד כה היתה הבריסטה עצמה (=אני). החלטתי שעד שלא אלמד לעשות רוזטה (עלה) יפה, הקפה לא יהיה מושלם. בשבוע האחרון, אחרי חודשים של אימונים מפרכים ותוצאות מביכות לרוב, סוף סוף תפסתי את העניין! והרי לכם מבחר דוגמאות...

רוזטה:
לב מעל רוזטה:
רוזטה כפולה:
ומשולשת:


:)
Print Friendly and PDF

יום חמישי, 6 באוגוסט 2009

בירת הקפה

סיאטל ידועה כמקום הולדתן של להקות רוק רבות וידועות: נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגרדן. להקות מפורסמות ומצליחות. טובות? תלוי את מי שואלים...
סיאטל ידועה גם כמקום הולדתן של רשתות קפה גדולות, כמו Starbucks, Tully's, ו-Seattle's Best Coffee. רשתות מפורסמות ומצליחות. טובות? שוב, תלוי את מי שואלים...


האמריקאי המצוי פותח את הבוקר שלו בסטארבקס הקרוב לביתו, מזמין את blend הבית הדלוח בכוס חד פעמית ענקית, ויוצא לדרכו. אם הוא ממש ממהר, הוא פשוט עובר ב-drive-through ומזמין את הקפה שלו דרך החלון של האוטו. האמריקאי המצוי, אם אתם שואלים אותי, לא מבין כלום בקפה. לכן אני לא סומכת על המלצות של אמריקאים לגבי קפה, וזה כולל אתרי אינטרנט כמו yelp שהוא שימושי להמון דברים, אבל לא למציאת קפה טוב. בזה אני סומכת רק על חוש הטעם שלי, וגם אם זה קשה (וזה מאד קשה, כמו שציינתי לא-מעט-פעמים בעבר), זה עדיין אפשרי למצוא קפוצ'ינו טוב באמריקה (אמיר אומר שאני אופטימית חסרת תקנה. הוא כבר מזמן התייאש מהחיפושים ועבר לשתות את הקפה האמריקאי הדלוח).

מסתבר שיש בחורה אמריקאית אחת שדי דומה לי בעניין. ממש כמוני, בכל מקום בו היא נמצאת היא מחפשת את הקפוצ'ינו המושלם. רק מה, היא גם עשתה מזה סרט! בסרט The Perfect Cappuccino, היא מחפשת אחר הקפוצ'ינו המושלם במדינות שונות באמריקה, תוך נסיון להבין איך אומה שלמה נשלטת על ידי מעצמת הקפה סטארבקס. עוד לא צפיתי בסרט, אבל אני מתכוונת לצפות בו, אז חכו לדיווחים (הנה טריילר).

בשבוע הראשון שלנו כאן עוד לא ממש הבנו עד כמה המצב קשה. התמונה הזו כבר הופיעה בבלוג בעבר, אבל היא כל כך ממחישה ומייצגת את מצבו הגרוע של הקפוצ'ינו האמריקאי, שלא התאפקתי. ככה לא עושים קפוצ'ינו:

בכל אופן, בסיאטל יש לא רק רשתות קפה גרועות, אלא גם כמה מותגי קפה איכותיים ממש, כמו Caffé D'arte המצוין, Caffé Vita, ובית הקפה החדש-חדש שנפתח ממש מתחת לבית שלנו, מעוצב להפליא ומשקיף לרחוב בחלונות גדולים: Fonté Coffee. ולא, אל תחפשו אותם ב-yelp. תסמכו עלי.

פסל רחוב בסיאטל. תרבות קפה שלא מצאתי במקומות אחרים באמריקה.


היום התבצעה רכישה שכנראה תשפיע על צריכת הקפה העתידית שלי. דיוויד קנה מכספי יום ההולדת שלו מכונת אספרסו בינונית בגודלה, מכשיר לטחינת קפה, ואת כל הציוד הנלווה הדרוש. אז אולי מתישהו בעתיד הקרוב אוכל לספר לכם על הקפוצ'ינו המושלם שאפשר להשיג "ממש ליד הבית" בווילג'...
ימים יגידו.

הרכש החדש:
Print Friendly and PDF

יום שבת, 18 ביולי 2009

אז מה היה לנו השבוע...

התעצלתי, אני מודה. לא התחשק לי לכתוב, אז אתם לא מעודכנים במה שהיה השבוע. מצטערת... הנה תקציר בתמונות.

טסנו חזרה מויקטוריה, שוב במטוס ימי, הפעם במזג אויר מעונן:

מצאתי את הקפה המושלם! שלושה בלוקים מהדירה בסיאטל מגישים קפוצ'ינו טעים, בספלים כמו שצריך, ועם דוגמאות יפהפיות בקפה:

דיוויד והאנה באו לבקר.

עלינו לקומה 73 בבניין של אמזון כדי לראות את הנוף:

נסענו למפעל של בוינג כדי לראות איך מייצרים מטוסים (במפתיע, באופן די ידני!). ראינו את ה-787 החדש, ולמדנו על כל החידושים שהוא מציע.

נסענו לחוף Alki, אליו הגיעה אוניית פיראטים במסגרת חגיגות ה-Seafair בעיר. קיבלנו כובעי נייר וחיכינו לפיראטים:

הנה הם באים (לצערם ולהפתעתנו, הסירה לא הצליחה להגיע עד החוף, אז הם נאלצו לקפוץ למים):

ביבשה:

נסענו לראות את Ballard Locks, בו מתפעלים מדרגה של מים כדי להעביר סירות מהים לאגם ולהפך:

וגם - גדלתי בשנה :)
Print Friendly and PDF

יום שלישי, 12 במאי 2009

מדריך לסטודנט החדש: קפה

החלטתי להקדיש סדרה של פוסטים לסטודנטים הישראלים שמתחילים ללמוד ב-Haas ב-2009 (אם יש כאלה). אחרי שעשיתם את הקשה מכל והחלטתם לבוא ללמוד פה, אני מקווה להקל על המעבר לחייכם החדשים עם כמה טיפים מהוותיקים מכם בשנה... הטיפים כולם יאוגדו תחת תווית חדשה שנקראת "מדריך שימושי לסטודנט החדש", כך שתוכלו למצוא אותם במהרה בכל עת.

ונתחיל מהטיפ החשוב מכולם - הקפה.

אם אתם תוהים למה זה הטיפ החשוב מכולם, סימן שאתם (עוד) לא מכירים אותי. קפה היה אחד הדברים שהטרידו אותי הכי הרבה לפני שעברנו לפה. וכשאני אומרת קפה, אני לא מתכוונת לקפה אמריקאי, אלא לקפוצ'ינו כמו שקפוצ'ינו צריך להיות. כבר מהארץ התחלתי בבירורים לגבי טיב הקפה, היכן וכמה עולה, ולצערי, כל ההמלצות שקיבלתי היו שוות ל***. לקח לי שמונה חודשים (!!) למצוא את הקפה הטעים ביותר באזור, הוא ה-Blue Bottle בסן פרנסיסקו, ולמרבית המזל, יש גם בית קפה בברקלי שמגיש את אותו קפה. ספל קפוצ'ינו טעים עם חלב שהוקצף למופת עולה $3, ושווה כל סנט.

הקפה השני בטיבו, לדעתי, ושיקולי המרחק מהבית אולי משפיעים (חמש דקות הליכה מהווילג'), הוא Jimmy Beans. הקפה טעים, אפשר לשבת בחוץ, ויש גם אוכל לא רע בכלל.

המקום הכי נחמד לשתות בו תה (כי גם תה זה חשוב) הוא Butter Cream. זה אולי המקום המעוצב ביותר ועם האוירה הנעימה ביותר באזור. התה מצוין (הקפה לא משהו), ומוגש בקנקן אישי שמספיק לפחות לשלוש כוסות. יש אינטרנט חינם וגם המקום הזה קרוב לווילג'.

עכשיו כשסיימנו עם החלק המטריד ביותר במעבר לאמריקה, אפשר להמשיך בטיפים שאולי חלקכם ימצאו קצת יותר רלוונטיים...בפוסט הבא: הווילג'.

**עדכון - 5 במאי 2010
- ב-Cafe Leila לא תמצאו קפה טעים, אבל מאד נחמד לשבת שם. יש מרפסת גדולה, הרבה חלונות, אינטרנט ושקעי חשמל לרוב.
- איך אפשר בלי קפה אחד בבעלות ישראלית (לשעבר)? אם אתם מתגעגעים, לכו ל-Yali's Cafe.
Print Friendly and PDF

יום שלישי, 3 במרץ 2009

?Can you call this ART

Today was a free day in SFMOMA (San Francisco Museum of Modern Art). I've been planning on going there for a long time, and only now found friends who agreed to accompany me. So we went. We were happy to find no line at the entrance, but unfortunately, I found the museum very disappointing... It's small, and although located in a beautiful building, the exhibitions are not very good. But it was definitely worth the ($0) entrance fee!

The museum:
Moran and David, looking around:
A crowded exhibition room:
David, trying to explain what this painting is all about. In my opinion, it's meaningless...
Here he tries to convince Moran that this white board with 4 screws on it has some kind of meaning...again, with no success.
Poodle dogs watching over a baby. Is this art?!?
Now, that's my favorite piece of art from today. Disgusting.
No matter what she says, Moran had a great time today. Here she is during lunch break:
~ ~ ~
In front of the museum there was a strange line of people. Apparently, it was one of the selection rounds for the America's Next Top Model TV show. Looking at the women standing in line, we figure it was the very preliminary round of selection...

Moran, Marta and even David joined the line and posed.
~ ~ ~
And then we found the best coffee in San Francisco. Really. Great coffee, served exactly as it should be served, with a perfectly foamed milk, formed into a shape of heart:
Marta agreed (and she is Italian!):
David appreciates the coffee. He found this place :)
Finally, after 4 cups of cappuccino, we went home:
Print Friendly and PDF