אבא ואני בלאס-וגאס

כיוון שזהו לו הביקור הראשון באמריקה, החלטתי לקחת את אבא שלי לסיור ערים של שבוע. ביום ראשון בבוקר נחתנו ביעד הראשון - לאס וגאס.

השתכנו ב-Excalibur שענה על כל צרכינו (חדר, ארוחות, ואינטרנט במחיר מופקע) ונהנינו מהעיר: טיילנו במלונות, ראינו הופעה (Mystere - מעולה!), וכמובן, הפסדנו בקזינו.

המזרקות ב-בלאג'יו:

ה-Excalibur:

קזינו!

ניקולס ואני (ואובמה מאחור):

אבא בונציה:

שלושה ימים חלפו מהר, ועברנו לעיר הבאה.

שתי ערים בדרך

רינו, בירת ההימורים הצפונית של נוואדה, היא הרבה יותר עיר מקרסון סיטי, ויש בה כמה מלונות-קזינו נחמדים שביקרנו בהם היום בדרכנו חזרה הביתה. לא ממש וגאס, אבל גם לא מאד רחוק. לא-מהמרים שכמותנו, התחברנו יותר לחדרי המשחקים של הילדים: מירוץ שייחים על גמלים מפלסטיק שזזים על פי כמות הכדורים שהשחקנים קולעים; קליעת בובות של תרנגולות קשורות רגליים לתוך סירי מתכת שנעים במעגל... לא יאמן איזה משחקים המציאו.

בהמשך הדרך עצרנו לסיור קצת יותר מעמיק בסקרמנטו, בירת קליפורניה. זו עיר בירה! המרכז שלה אמנם היה קצת מת לטעמי (מעט מדי אנשים ברחובות), אבל עדיין, העיר יפה ונעים להסתובב בה ברגל. סיירנו בבניין הקפיטול, בו ראינו את חדר הישיבות של הסנאט, את משרדו של מושל קליפורניה שוורצנגר, ואת הפארק שסובב את הבניין, ובו מגדלים מעט מכל סוגי הצמחיה שיש בקליפורניה (מרשים!).

הקפיטול:

משרד בבנין הקפיטול, כפי שהשתמר מתחילת המאה:

משרד המושל, ארנולד שוורצנגר:

חדר הישיבות של הסנאט:

מהקפיטול צעדנו לכיוון העיר העתיקה, בה נערך היום ארוע שנתי, ובו "מחזירים את השעון לאחור" ומשחזרים בצורה משכנעת מאד את העיר העתיקה כפי שהיתה בשנת 1850. הארוע כלל אנשים מחופשים, כרכרות עם סוסים, רכבות עתיקות, מחזות רחוב, מופעי נגינה וריקודים, ועוד ועוד. מושקע ומקסים.

רחוב משוחזר עם סוס וכרכרה:

מופע רחוב:

מי יודע מהי בירת נוואדה?

לא, לא לאס וגאס, עיר ההימורים הגדולה והידועה.
גם לא רינו, עיר ההימורים הצפונית הקטנה אך עדיין מוכרת.
קרסון סיטי. קרסון סיטי, עיר שלא שמעתי עליה בחיים, היא עיר הבירה של נוואדה. הסיבה היחידה שהביאה אותנו לעיר היא שיש בה מבחר מרשים של מלונות זולים והיא קרובה ל-Lake Tahoe, וזה כנראה מה שמביא את רוב האנשים, כי יש בה רק שלושה בתי קזינו, ואף לא מלון מפואר אחד.

קרסון סיטי נראית במבט ראשון כמו עיירת רפאים פצפונת באמצע המדבר, אבל אם מתבוננים קצת יותר טוב (או נשארים בה שלושה לילות כמונו), מגלים שהיא בעצם עיר ממש חמודה, עם בתי קפה ספורים אך חביבים, ומבנים הסטוריים עתיקים. היום טיילנו בעיר במסלול הליכה הסטורי מעורר קנאה בבתים והרחובות היפהפיים של העיר התחתית. הנה מבחר בניינים, חלקם משמש היום כבנייני ממשלה, חלקם מבני ציבור וכנסיות, וחלקם בתים פרטיים של ברי מזל. לא שהייתי בוחרת לגור פה, אבל בכל זאת...

ואחרון חביב, ביתו של מושל מדינת נוואדה:

בעיר יש גם מוזיאון רכבות מעניין, ובו כמה רכבות משופצות, ושתי רכבות עתיקות יפהפיות שעדיין נוסעות. אחת מהן נוסעת כל יום כל היום במסלול היקפי קצר כחלק מהאטרקציות של המוזיאון. השניה יוצאת לסיבוב דאווין פעם בשנה, ביום העצמאות של אמריקה, כדי להראות שגם רכבת בת 150 שנה שעובדת על קיטור יכולה עדיין לנסוע.

נונסטופ:

פעם בשנה:

נופש באגם

כמו שהייתם מצפים מאתר סקי, קר ב-Lake Tahoe. גם בקיץ, מסתבר. בגובה 1900 מטר מעל פני הים, גם כששלג לא נראה באופק, גם כשהשמש זורחת והשמים כחולים, עדיין, רוח קרה מנשבת פה כל שעות היום, ולנו, שמנסים להשמר מהשמש ולשהות רק באזורים מוצלים, כל הזמן קר. אבל זה לא מפריע לנו להנות. באנו לסוף שבוע ארוך של מנוחה ונופש, ואנחנו מנצלים אותו כיאות. נסענו מסביב לאגם, עצרנו במיליון נקודות תצפית, עשינו מסלולי הליכה קצרים, ורבצנו בים (בצל, כמובן). אפילו הצלחנו להכנס למים הקפואים!

Lake Tahoe הוא הגדול ביותר באמריקה הצפונית, והוא השני בעומקו (אחרי Crater Lake). הוא מוקף ברכס הרי הסיירה-נוואדה וחוצה שתי מדינות: קליפורניה ממערב ונוואדה ממזרח. מזכיר קצת את הכנרת שלנו...

כחול וירוק:

חוף קטנטן שמצאנו בדרך:

סלעים. כנרת, כבר אמרתי?

משקיפים על Emerald Bay:

ההרים שסביב:

נקי, צלול, קפוא:

החוף היפה ביותר שמצאנו: Sand Harbor, נוואדה:

אנחנו בצל. רואים שקר? קצת אחר כך נשברנו, לבשנו ארוך (גם חולצות!), ועברנו לשמש...

חזרנו!

לפני שבוע כבר, אבל עוד לא הספקתי לעדכן. חזרנו מוגאס, היה כיף, הנה עוד תמונות...

בסיום המופע KA:

המזרקה המפורסמת של ה-Bellagio:

והפרחים שבלובי שלו:

מלון ונציה:

אמיר ומאיה בשיחה עם וופי:

~ ~ ~

ומה קרה מאז שחזרנו?
- אמיר חזר ללימודים, לשבוע עמוס במיוחד.
- דיוויד ואני היינו בפגישה ראשונה עם ה"מעסיקים" שלנו. התנדבנו לבנות אתר אינטרנט לחנות אופניים קהילתית שמתקיימת מתרומות וממכירת אופניים ומעסיקה ילדים בשיפוץ ותיקון אופניים, בתמורה לאופניים חינם. המקום נקרא Cycles of Change וזה האתר הנוכחי שלהם, שיהיה הרבה יותר מוצלח בעתיד. השבוע נפגשנו לראשונה עם המנהלים במקום, ואנחנו מוכנים להתחיל לעבוד!
- באוניברסיטה היה ארוע שנקרא Days at Haas. זה סופ"ש של בילויים ומסיבות לאנשים שהתקבלו ללימודים לשנה הבאה וטרם החליטו אם לבוא ל-Haas או לא. אני התנדבתי לצלם ביומיים של פעילויות. ביום שישי נסעתי עם בני/ות הזוג של הסטודנטים העתידיים לסיור בשכונות ברקלי וביקורים בבתים של סטודנטים, כדי שיקבלו תחושה לגבי סביבת המגורים ועלויות, ובשבת נסעתי לסיור בשני יקבים בנאפה, כולל ארוחת צהרים וטעימות של יינות :)
- הערב אנחנו מארחים כשלושים אנשים לארוחת ליל סדר מוקדמת. הסלון כבר פונה מרהיטים ושלושה שולחנות גדולים ערוכים בו. דיווחים ותמונות בהמשך...

הולכים באויר

היום נסענו לטייל. התחלנו בסיור ב-Hoover Dam, והמשכנו ל-Grand Canyon Skywalk, שם הלכנו על מעין מרפסת ענק מזכוכית, בגובה של 1.3 קילומטר מעל לתחתית הקניון. מפחיד! אבל כולנו התגברנו על האינסטינקט שאומר שכדאי ללכת רק על הבטון שמסביב, והצלחנו להרגיש בנוח על לוחות הזכוכית השקופים. בילינו כשעה במרפסת בשמש נעימה ונופים יפהפיים של הקניון.

משפחת פלג משקיפה על ה-Hoover Dam:

ה-Skywalk:

שני אחים וקניון גדול אחד:

וכולם יחד:

הבעיה היחידה עם ה-Skywalk היא המחיר. האתר מפרסם מחיר של $29.90 לאדם, אך בפועל, אחרי נסיעה מפרכת של 3 שעות כשחלק מהדרך הוא שביל עפר, מגיעים למקום ומגלים שיש "מס מעבר" נוסף למחיר הנ"ל, של $43 לאדם! ולמה? כי ה-Skywalk ממוקם על אדמה פרטית. מרגיז, אבל שילמנו, והצלחנו לשכוח את העצבים ולהנות בכל זאת. אה, וגם אסור להכניס מצלמות למרפסת. שוב מרגיז. סתם שתדעו, לפעם הבאה שלכם בוגאס.

פעם ראשונה בלאס וגאס

זו הפעם הראשונה שלי בוגאס, וקבלת הפנים החמה שקיבלתי במלון מבטיחה שתהיה חופשה טובה:

הגענו אחרי נסיעה מתישה לעיר האורות וההימורים, התמקמנו במלון שפעם היה המלון הגדול ביותר בעולם (כך טוענים), הפלאזה. ולא, אין שום קשר למלון הפלאזה בניו יורק... וגם לא נראה שאי פעם היה. למרות זאת, אנחנו מרוצים מהחדר ומהמיקום בדאונטאון. אפילו שזה לא ממש קרוב לסטריפ.

הביקור הראשון שלי בקזינו (אמיר כבר היה בוגאס כמה פעמים) היה ב- Golden Nugget, בו עשינו כרטיסי חבר ובתמורה קיבלנו $5 כל אחד למשחקי מזל. כבר אז לא היה לנו מזל, כי ההורים של אמיר קיבלו כל אחד $10...
למדנו לשחק Craps, משחק שולחן מסובך, אבל זה קצת יקר לנו לשחק על כסף אמיתי, אז במקום זה בזבזנו את הכסף שקיבלנו במכונות המזל של 1 סנט ו-25 סנט, כדי שלא יגמר לנו הכסף מהר מדי. בכל זאת הוא נגמר מהר מדי.

וזה רחוב Fremont הצמוד למלון שלנו. הרחוב מקורה בתקרת מנורות, וכל שעה עגולה מוקרן קליפ על התקרה.

נוסעים ונוסעים...

ונוסעים ונוסעים ונוסעים... וזה לא נגמר. 120 קמ"ש כבר כמה שעות טובות, ועוד הדרך ארוכה לפנינו. ומה שהכי מדהים זה שאין כלום בחוץ. ממש כלום. מדבר. שעמום אמיתי. מתי מגיעים?

אמיר נוהג:

הנוף:

*נכתב בנסיעה מסדונה ללאס-וגאס. את הדרך חזרה לסן פרנסיסקו אנחנו טסים :)