דילן ושות'

בסוף השבוע נערך פסטיבל Bumbershoot, ארוע המוסיקה והאמנות השנתי הגדול של סיאטל. לגמרי במקרה שמענו עליו (אולי זה אומר שאנחנו עוד לא מעורים בארועים השכונתיים? אנחנו מבטיחים להשתפר) ולמחרת כבר היו בידינו כרטיסים. גם מוסיקה, גם אמנות וגם חמש דקות הליכה מהבית, מה יותר טוב מזה?

ואכן, היה מעולה. פשוט פסטיבל מקסים, ממש ככה. להבדיל מהפסטיבלים ההמוניים שנערכים מידי פעם בתל אביב, פה העיר לא היתה סתומה בפקקי תנועה כי רב האנשים באו ברגל, הפסטיבל נערך שלושה ימים החל מ-11 בבוקר כך שהתאים גם לאנשים מבוגרים ולמשפחות, ובכלל, ילדים עד גיל 10 נכנסים חינם כדי לעודד אותם לתרבות טובה.

לוח הארועים של הפסטיבל היה עמוס מאד, וקצת התקשנו לבחור באיזה יום ללכת. בשבת המופע המרכזי היה של בוב דילן, ולפניו הופיעו ה-Decemberists ולהקה ישראלית קטנה. בראשון המופע המרכזי היה של Weezer שאנחנו מאד אוהבים. התלבטות קשה, ובסוף דילן ניצח - בכל זאת תרבות...

לא רק שמותר להביא בקבוקי מים מהבית - אפילו מעודדים זאת!

ה-Decemberists היו פשוט מעולים! (אם אתם לא מכירים אותם, שווה להכיר. הנה שיר שאני מאד אוהבת)

זהו את הישראלים בלהקת Balkan Beat Box. רמז: יש לפחות שלושה.

בין הופעה להופעה הסתובבנו בין מיצגי האמנות. גם פה היתה נציגות ישראלית: והרי לפניכם הרובוט שמעון שיודע לנגן מנגינות מקוריות בקסילופון.

כאן אמיר מנגן עם כפפה מיוחדת.

אולם ה-prints היה המרשים מכולם:

והנה הוא, בן 69 וכמעט בלי קול - בוב דילן. לצערי קשה לומר שהוא פרפומר טוב... הוא אפילו לא אמר שלום לקהל כשהוא עלה לבמה. גם לא תודה לפני שהלך. עלה, שר, ירד. מוזר.

ולסיום, בגלל שהתאכזבנו מהמופע של דילן ובגלל שאנחנו מאד אוהבים את Weezer, מצאנו את עצמנו מאזינים למופע שלהם ביום ראשון מחוץ לאצטדיון :) לפעמים גם להקשיב למופע חי זה טוב מספיק...