אוכל ונוף

מסתבר שאוכל מאד משפיע על מצב הרוח. לפחות עלי הוא משפיע. אם האוכל טוב, הכל יותר טוב... והנה דוגמה:

רואים כמה אני מרוצה? הגרילר הקטן הזה עם הבשרים העשויים בדיוק במידה עושים מצב רוח טוב.

אתמול הסתובבנו ברכבנו השכור בכל האזור הסובב את ברילוצ'ה, עלינו על כל הר, וביקרנו בכל תצפית. המקום מדהים... שמיים כחולים, הרים, אגמים, איים.
התחלנו בביקור במלון שאו-שאו (Llao-Llao):

זה מלון יוקרה מפורסם, הממוקם על אי באחד האגמים. הגענו עם האוטו עד הש"ג שאמר שאי אפשר להכנס. שאלנו אם אין קפיטריה במלון לארוחת צהריים (אפילו שבוקר), והוא ענה שהיא סגורה וסימן לנו להסתובב. כדי להסתובב היינו צריכים להכנס לחניון ולצאת, אבל כבר היינו בחניון, אז לא נחנה וננסה להכנס בכל זאת? ברור שכן! הגענו לשומר בכניסה וביקשנו שידריך אותנו לקפיטריה. הוא הוביל אותנו לכניסה ונכנס לבדוק אם אפשר. הוא קיבל אישור, ואנחנו קיבלנו שולחן משקיף לנוף והרגשנו הכי ישראלים שאפשר...

לקינוח, עשינו פיקניק קטן על הדשא של המלון - דובדבנים ושוקולד הולכים טוב עם קצת דשא ונוף:

~ ~ ~

אחת ההמלצות שקיבלנו מחברינו הארגנטינאים היא להגיע ביום ראשון עד שעות הצהרים למושבה שוויצרית קטנטנה ליד ברילוצ'ה, שם מכינים Curantos, שזו ארוחת בשר וירקות שורש שקוברים באדמה ומעל הכל מדליקים מדורה. זה מתבשל ככה כמה זמן עד שהאוכל מוכן. הגענו קצת מאוחר, אבל בדיוק בזמן כדי לקנות את המנה האחרונה שנשארה.

זה מה שקיבלנו: 2 סוגים של צ'וריסו, סטייק, עוף, צלעות, תפוח אדמה ובטטה, גזר, שתי לחמניות וסלט עגבניות ובצל קטן.

ערכנו פיקניק על הדשא:

היה מגעיל מאד. לא הצלחנו לאכול כמעט כלום. רק הסלט היה טעים. חבל שלא צילמתי גם תמונה של אמיר אחרי הארוחה, כבר לא מחייך...

מצב הרוח ירד, אבל למזלנו, הנופים המשיכו לפצות.