זה ביזנס סקול??

השבוע שעבר היה השבוע הראשון ללימודים. זה שבוע "היכרות", או בשמו הרשמי: Orientation Week ובקיצור OWeek. המטרה הראשונה של ה- OWeek היא להסביר לסטודנטים לאן הם הגיעו, להזכיר להם למה, ולשכנע אותם שהם עשו החלטה טובה כשבחרו ללמוד ב- Haas (אמיר חזר עם שלל מתנות כמו חולצה, disc-on-key, ספל תרמי וכו'). עוד מטרה, חשובה לא פחות, היא גיבוש חברתי והכרות עם כלל הסטודנטים.

ב-Haas יש סה"כ 240 סטודנטים בשנה. הם מחולקים לארבע כיתות בנות 60 סטודנטים (באנגלית cohorts), וכל כיתה מחולקת לקבוצות לימוד של 5 אנשים. השבוע נפתח בפרסום של ה-cohorts ושל קבוצות הלימוד. לכל cohort יש שם: Gold, Blue, Oski, Axe. אמיר ב-Oski, שהוא, כמובן, הכי טוב. בקבוצת הלימוד שלו יש את כריס (אמריקאי, גר שתי קומות מעלינו), מאט (אמריקאי, שחור, בגובה 2.10 מטר אם תרגמנו נכון מ-feets), מילי (אמריקאית) ופיראדי (תאילנדית).

כחלק מהגיבוש החברתי במהלך השבוע, הם התנדבו בקהילה (אמיר עזר לתקן אופניים בחנות שמעסיקה אנשים בעייתיים ומקבלת את האופניים מתרומות), השתתפו בסדנאות, בילו במסיבות (לחלקן גם בני הזוג הוזמנו), ואפילו ערכו מיני אולימפיקס, שכלל משחקי שתיית אלכוהול תוך כדי פעילות ספורטיבית. השיא של השבוע היה ה-finale party. בחמש בערב העלו אותם לאוטובוסים שהיו בהם מוסיקת מסיבות, אוכל והמון אלכוהול, והם עשו "סבב בארים" בסן פרנסיסקו. אנחנו, בני הזוג, הצטרפנו לבאר האחרון, בו היתה להקה מעולה ושוב, הרבה אלכוהול.

עכשיו הם באמת מוכנים להתחיל ללמוד. מתחילים רשמית ביום רביעי.

ערב consumption function באוניברסיטה (אוכל, בירה, יין ולהקה מקסיקנית בחינם):

אוספים ממתקים בסוף הערב (אני עם האנה הבריטית, לורן האמריקאי ובתו איבי):

ככה התיק של האנה נראה לאחר העמסת הממתקים:

מתקנים אופניים:

אמיר בחולצת Oski ותחתוני סבא שכל ה-cohort שלו החליט ללבוש למיני-אולימפיקס:

Gold מעודדים:

תחרות אכילת מאפינס במיני-אולימפיקס:

צופים בהצגה של אחת הכיתות:

קצת שיכורים ב-Finale Party:

ולסיום, וידאו קצר מה-Finale Party:
http://www.youtube.com/watch?v=79FuXBENntg

בייסבול

אתמול היינו במשחק בייסבול. בייסבול זה לא ממש IN כאן כמו פוטבול אמריקאי, ולמרות זאת היו ביום שבת ב-13:05 בדיוק 37,081 אנשים באיצטדיון (כולל אותנו). הקבוצות ששיחקו הן ה-San Francisco Giants (הטובים) מול ה-San Diego Padres (הרעים). במשך כשעתיים וחצי, הקהל עודד והריע, אבל בעיקר - אכל ושתה (נקניקיות, צ'יפס ובירה הולכים מעולה ביחד).

בתור ספורט, זה ממש לא מה שציפיתי שיהיה... ציפיתי למשהו קצת יותר מתורבת מכדורגל ישראלי, וקיבלתי משחק אלגנטי, נקי, שבו בכל הפסקה יש קבוצה של אנשים עם מגרפות שמיישרים את החול במגרש, יש "קמע" שמעודד את הקהל, ויש אפילו הפסקת מתיחות כדי שהקהל ישאר מרוכז! עוד הפתעה היתה הכרוז, שהיתה אשה עם קול נעים. בשלב מסויים היא נתנה לאיזה ילד להיות "קריין אורח", ובין לבין היא גם הקריאה פרסומות. חוץ מקריינות נעימה היתה גם מוסיקה ברגעי השיא (למשל, כשהטובים עשו עוד נקודה).

אני מוכנה למשחק הבא :)
כבר אמרתי שניצחנו?

וזה השיר שמושמע בהפסקת המתיחות:
http://www.youtube.com/watch?v=s1z-hQePzs4

שופינג

אין פלא שהאמריקאים כאלה גדולים... האוכל פה מגיע ישר במידות אקסטרה-לארג'. יש סופר בשם Costco, ששמענו עליו המון עוד לפני שהגענו, שבו אפשר למצוא אוכל טוב ובזול. כדי לקנות שם צריך לעשות כרטיס חבר שעולה 100$ לשנה. הגענו לשם ועשינו כרטיס (זה כרטיס אישי, עם תמונה, אי אפשר לתחמן). מיד אח"כ לקחנו עגלת סופר ענקית ונכנסנו. די מהר הבנו שזה לא בשבילנו. הכל שם בענק. שק של תפוחי אדמה, שק של פלפלים וגמבות, קרטון מלא עגבניות, שמן זית בבקבוק ענק, שק של 7 ק"ג אורז, קרטון חלב של 5 ליטר. באמת לא בשבילנו. אנחנו רגילים לקנות אוכל לשני אנשים, וגם את זה בכמויות קטנות, כדי שישאר טרי, ובגלל שהסופר מתחת לבית... השארנו את העגלה הריקה והחזרנו את הכרטיס 10 דקות אחרי שעשינו אותו. קיבלנו מיד את כספנו חזרה, במזומן, בלי בעיות.

מדיניות ההחזרה פה מדהימה. ידענו שהיא קיימת, שמענו סיפורים על ישראלים שמנצלים את זה (אנחנו עוד לא), אבל לא ממש הבנו עד כמה זה נוח. מגיעים לחנות, ומתחילים להתלבט בין מוצרים? לא צריך להתלבט, קונים את שניהם ובוחרים בבית! גם לא צריך להתרוצץ ולהשוות מחירים בין חנויות. למשל, קנינו מגהץ ב-20$ ב-Target. כמה ימים אח"כ היינו ב- Walmart ובמקרה ראינו מגהץ ב-6$, קנינו, והחזרנו את הקודם. החלק הקשה בתהליך ההחזרה הוא ארגון מצבור הקבלות כך שנוכל למצוא את הקבלה הספציפית של המוצר שמחזירים.

יש פה המון סוגים של סופרמרקטים. טרנד האוכל האורגני תפס גם פה (בתקווה שזה טרנד שישאר), ואפשר לקנות בכל סופר פירות וירקות אורגניים, טריים ופריכים, ולהפתעתנו, מאד מאד טעימים. תמיד אמרו לנו שפירות וירקות יהיו בעייה כאן, אבל כמו שזה נראה כרגע, הבעייה תהיה לחזור לפירות והירקות של הארץ. יש לא רחוק מהבית שלנו חנות של מוצרים מהמזרח התיכון, ושם, לצד מוצרים עם כתוביות בערבית, יש גם שקדי מרק אוסם וקופסאות שימורים של מלפפונים במלח. חוצמזה, יש פה חומוס טוב במעדניות, ומצאנו גם טחינה גולמית משומשום מלא, אז אנחנו לגמרי מסודרים.

המפגש הראשון עם הגודל האמריקאי - הזמנו פיצה משפחתית למלון:

מסוע העגלות ב-Target:

כמו בבית:
יש אפילו מוצרים מאירן:

כדי להמחיש, זה שק אורז סטנדרטי:

מדיניות ההחזרה (קצת הגזימו לדעתי, לתת אחריות לשנה על צמח, נו באמת):

בית מתוק בית (home sweet home)

צריך לראות מקרוב כמה יפה פה. בברקלי יש רחובות מקסימים, עם בתים פרטיים מעוררי קנאה, חצרות פורחות, גנים ציבוריים ושבילי אופניים. הדשא פה ירוק באמת, והשמיים כחולים עם עננים לבנים. גם התחיל להתחמם פה השבוע, אנחנו כבר לא ישנים עם חימום, וחולצה קצרה מספיקה כל עוד יש שמש. בקיצור, זה עוד משתפר!

השכונה בה אנחנו גרים, UC village, בנויה משני חלקים, east ו-west. ה-east ישן יותר, צבעוני יותר, ויש בו דירות גדולות יותר. ה-west הוא החלק החדש של השכונה. יש בו מספר בניינים שנפתחו למגורים לפני שנתיים, אך מרבית הבניינים נפתחו רק השנה. אנחנו גרים בבניין חדש לגמרי. בשכונה יש משרד ניהול, חדר כושר, שיעורי יוגה, חדר מחשבים, מרכז לארועים חברתיים, והמון דשא.

את הדירה מקבלים ריקה, פרט למקרר, תנור עם כיריים, שטיח מקיר לקיר, ומטף כיבוי אש שאסור להזיז ממקום הכבוד שניתן לו במטבח. מקבלים מפתח אחד בלבד, ואת השני מקבלים רק אחרי שלפחות אחד מבני הזוג עבר "הדרכה" על הדירה, שבה אומרים בין היתר שאסור להזיז את המטף, אסור לשפוך לכיור שום דבר שמכיל שמן (הוא קופא בצנרת וסותם אותה), מה ואיך למחזר, וכו'.

עוד כשהיינו בארץ, חיפשנו תמונות של ה-village באינטרנט ולא הצלחנו למצוא, אז אולי אני הראשונה לפרסם :)

ה-village:



המטבח לפני ואחרי (שימו לב למטף):



הסלון לפני ואחרי:



חדר השינה לפני ואחרי:



המקלחת והשרותים (הם בגודל של חדר שינה ממוצע):



פינת העבודה:



מבט מהמרפסת:





ואם זה לא הספיק, קבלו גם וידאו:
http://www.youtube.com/watch?v=pQslzt6iqK4

התחלה חדשה

הגענו. יש לנו כתובת וטלפונים אז כבר אפשר לומר שאנחנו גרים באמריקה. האמת, אנחנו פה קצת יותר משבוע, וכבר מרגישים לגמרי בבית.

בשבוע שעבר היינו במרוץ מטורף של ריהוט הבית וקניית דברים בסיסיים כמו מיטה, טלפונים, שולחן וכיסאות, סכו"ם, נייר טואלט, סוכר, מלח וכו'. מזל ששכרנו רכב לשבוע הראשון, בלעדיו כנראה שעדיין היינו ישנים על המזרן המתנפח שלווינו מהשכנים. היום הטירוף נגמר - החזרנו את הרכב. הדירה שלנו, אגב, מהממת. עורפית, קומת קרקע, וכל מה שרואים מכל החלונות שבה זה הדשא הירוק מאד שבין הבניינים.

הטיסות לכאן היו ארוכות במיוחד. טסנו עם החברה האוקראינית לקייב, שם המתנו כמעט 4 שעות לטיסת ההמשך לניו יורק. עשינו בורדינג בזמן, אבל מסתבר שזוג אחד לא הגיע לטיסה, והיו צריכים להוריד את המזוודות שלהם מהמטוס, מה שלקח יותר משעתיים. כשסוף סוף המראנו, גילינו שלא רק שאין טלויזיות אישיות (עם זה אנחנו יכולים להסתדר), אלא שבטלויזיות המרכזיות לא מתכוונים להציג שום דבר חוץ ממסך הלווין עם נתוני הטיסה. היתה טיסה ארוכה ומשעממת...

בניו יורק ישנו לילה ליד שדה התעופה, ובבוקר המשכנו עם חברת Virgin America לסן פרנסיסקו. זאת היתה "טיסת פיצוי" על היום הקודם. קודם כל, המטוס מדהים. נכנסים ומרגישים כמו בתוך iPOD. הכל לבן, ריפוד עור שחור, אורות סגולים וכחולים... לכל אחד יש טלויזיה עם touch screen שבעזרתה אפשר להזמין במהלך כל הטיסה אוכל ושתייה, לשלוח הודעות לנוסעים אחרים, לראות טלויזיה (לא רק סרטים), בקיצור - בפעם הבאה שאתם טסים בארה"ב, תזכרו את השם. מומלץ.

הזמנו רכב מראש, מהארץ, את הרכב הקטן ביותר שאפשר להזמין. בשדה התעופה הבחור מ-Budget שטיפל בנו הסביר לנו שהרכב שנקבל הוא מקטגוריית sub compact, ושכדאי לנו להוסיף 5 דולר ליום ולקבל רכב גדול יותר. החלטנו לא לשדרג, וקיבלנו את הרכב הבא:

אם היינו משדרגים בטח היינו מקבלים משאית. בכל אופן, הרכב ענה על כל הציפיות, ואיפשר לנו להוביל את כל הריהוט מאיקאה בלי להשתמש בשרות ההובלות שלהם :)

התמקמנו במלון לשלושת הלילות הראשונים. להפתעתנו גילינו שנורא קר פה. יש בערך 3 שעות ביום שבהן אפשר ללכת עם חולצה קצרה, וגם זה רק אם הולכים בשמש. בכל שאר היום לובשים סוודר ואפילו מעיל, ודי קופאים מקור. אם אלה הטמפרטורות באוגוסט, אני לא רוצה לדעת מה יהיה כאן בחורף... דיברנו עם כמה אנשים שגרים פה, והם הבטיחו שיתחמם בספטמבר. אנחנו מחכים.

מה חוצמזה?

• אמיר התחיל ללמוד. זו עוד לא תחילת הלימודים הרשמית, אלא שבועיים מרוכזים של חזרה על כלכלה, מתמטיקה וכו'. הוא כבר מכיר הרבה אנשים מהכיתה שלו, מכל העולם. מסתבר שמאד לא פשוט לזכור שמות של כל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר, ובמיוחד כשיש שמות מוזרים מאד כמו ג'יפ, שקית, ושמות ארוכים ומורכבים שאנחנו עוד לא יודעים להגות.

• עשינו סיור מודרך באוניברסיטה. היא מאד יפה, ובנוייה בעלייה מטורפת. הבניין שבו אמיר לומד נמצא הכי למעלה. אין סיכוי שהוא יסע עם אופניים.

• פתחנו חשבון בנק, אחרי סקר מעמיק ונסיון להבין איך לעזאזל זה עובד פה. אני עוד לא לגמרי מבינה.

• היינו בשני ארועי ברביקיו. אחד בגינה ציבורית ב-village (כך נקראת השכונה בה אנחנו גרים), בו הכרנו את השכנים שלנו, והשני בבית מדהים ששוכר מישהו מהכיתה של אמיר, שם עמדנו במרפסת בצפיפות גדולה עם המון סטודנטים ובני/בנות זוגם. זה מדהים לראות במרפסת אחת אמריקאים, הודים, סינים, ארגנטינאים, ישראלים, רוסים ואפילו מצרי אחד.

• עשינו קידוש (למרבה הבושה, לאמיר ולי זו פעם ראשונה) וארוחת שישי עם חברינו הישראלים. שמענו גלגלצ דרך המחשב והרגשנו בבית.

• עשיתי כביסה בפעם הראשונה. בכל בניין יש חדר כביסה משותף. עשיתי כביסה עם זוג סינים, שכנים.

• עשינו המון קניות. Target היא עכשיו "חנות הבית" שלי (300 מטר מהבית), ואפשר ללכת אליה ברגל. כמעט לאורך כל הדרך יש אפילו מדרכה :). סופר נוסף שאימצנו, safeway, פתוח 24 שעות 7 ימים בשבוע. חוצמזה, לא יודעת מה עשו כשלא היה IKEA.

עוברים דירה

במטוס של Virgin America

Haas Business School

סתם גינה באוניברסיטה