התחלה חדשה

הגענו. יש לנו כתובת וטלפונים אז כבר אפשר לומר שאנחנו גרים באמריקה. האמת, אנחנו פה קצת יותר משבוע, וכבר מרגישים לגמרי בבית.

בשבוע שעבר היינו במרוץ מטורף של ריהוט הבית וקניית דברים בסיסיים כמו מיטה, טלפונים, שולחן וכיסאות, סכו"ם, נייר טואלט, סוכר, מלח וכו'. מזל ששכרנו רכב לשבוע הראשון, בלעדיו כנראה שעדיין היינו ישנים על המזרן המתנפח שלווינו מהשכנים. היום הטירוף נגמר - החזרנו את הרכב. הדירה שלנו, אגב, מהממת. עורפית, קומת קרקע, וכל מה שרואים מכל החלונות שבה זה הדשא הירוק מאד שבין הבניינים.

הטיסות לכאן היו ארוכות במיוחד. טסנו עם החברה האוקראינית לקייב, שם המתנו כמעט 4 שעות לטיסת ההמשך לניו יורק. עשינו בורדינג בזמן, אבל מסתבר שזוג אחד לא הגיע לטיסה, והיו צריכים להוריד את המזוודות שלהם מהמטוס, מה שלקח יותר משעתיים. כשסוף סוף המראנו, גילינו שלא רק שאין טלויזיות אישיות (עם זה אנחנו יכולים להסתדר), אלא שבטלויזיות המרכזיות לא מתכוונים להציג שום דבר חוץ ממסך הלווין עם נתוני הטיסה. היתה טיסה ארוכה ומשעממת...

בניו יורק ישנו לילה ליד שדה התעופה, ובבוקר המשכנו עם חברת Virgin America לסן פרנסיסקו. זאת היתה "טיסת פיצוי" על היום הקודם. קודם כל, המטוס מדהים. נכנסים ומרגישים כמו בתוך iPOD. הכל לבן, ריפוד עור שחור, אורות סגולים וכחולים... לכל אחד יש טלויזיה עם touch screen שבעזרתה אפשר להזמין במהלך כל הטיסה אוכל ושתייה, לשלוח הודעות לנוסעים אחרים, לראות טלויזיה (לא רק סרטים), בקיצור - בפעם הבאה שאתם טסים בארה"ב, תזכרו את השם. מומלץ.

הזמנו רכב מראש, מהארץ, את הרכב הקטן ביותר שאפשר להזמין. בשדה התעופה הבחור מ-Budget שטיפל בנו הסביר לנו שהרכב שנקבל הוא מקטגוריית sub compact, ושכדאי לנו להוסיף 5 דולר ליום ולקבל רכב גדול יותר. החלטנו לא לשדרג, וקיבלנו את הרכב הבא:

אם היינו משדרגים בטח היינו מקבלים משאית. בכל אופן, הרכב ענה על כל הציפיות, ואיפשר לנו להוביל את כל הריהוט מאיקאה בלי להשתמש בשרות ההובלות שלהם :)

התמקמנו במלון לשלושת הלילות הראשונים. להפתעתנו גילינו שנורא קר פה. יש בערך 3 שעות ביום שבהן אפשר ללכת עם חולצה קצרה, וגם זה רק אם הולכים בשמש. בכל שאר היום לובשים סוודר ואפילו מעיל, ודי קופאים מקור. אם אלה הטמפרטורות באוגוסט, אני לא רוצה לדעת מה יהיה כאן בחורף... דיברנו עם כמה אנשים שגרים פה, והם הבטיחו שיתחמם בספטמבר. אנחנו מחכים.

מה חוצמזה?

• אמיר התחיל ללמוד. זו עוד לא תחילת הלימודים הרשמית, אלא שבועיים מרוכזים של חזרה על כלכלה, מתמטיקה וכו'. הוא כבר מכיר הרבה אנשים מהכיתה שלו, מכל העולם. מסתבר שמאד לא פשוט לזכור שמות של כל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר, ובמיוחד כשיש שמות מוזרים מאד כמו ג'יפ, שקית, ושמות ארוכים ומורכבים שאנחנו עוד לא יודעים להגות.

• עשינו סיור מודרך באוניברסיטה. היא מאד יפה, ובנוייה בעלייה מטורפת. הבניין שבו אמיר לומד נמצא הכי למעלה. אין סיכוי שהוא יסע עם אופניים.

• פתחנו חשבון בנק, אחרי סקר מעמיק ונסיון להבין איך לעזאזל זה עובד פה. אני עוד לא לגמרי מבינה.

• היינו בשני ארועי ברביקיו. אחד בגינה ציבורית ב-village (כך נקראת השכונה בה אנחנו גרים), בו הכרנו את השכנים שלנו, והשני בבית מדהים ששוכר מישהו מהכיתה של אמיר, שם עמדנו במרפסת בצפיפות גדולה עם המון סטודנטים ובני/בנות זוגם. זה מדהים לראות במרפסת אחת אמריקאים, הודים, סינים, ארגנטינאים, ישראלים, רוסים ואפילו מצרי אחד.

• עשינו קידוש (למרבה הבושה, לאמיר ולי זו פעם ראשונה) וארוחת שישי עם חברינו הישראלים. שמענו גלגלצ דרך המחשב והרגשנו בבית.

• עשיתי כביסה בפעם הראשונה. בכל בניין יש חדר כביסה משותף. עשיתי כביסה עם זוג סינים, שכנים.

• עשינו המון קניות. Target היא עכשיו "חנות הבית" שלי (300 מטר מהבית), ואפשר ללכת אליה ברגל. כמעט לאורך כל הדרך יש אפילו מדרכה :). סופר נוסף שאימצנו, safeway, פתוח 24 שעות 7 ימים בשבוע. חוצמזה, לא יודעת מה עשו כשלא היה IKEA.

עוברים דירה

במטוס של Virgin America

Haas Business School

סתם גינה באוניברסיטה