קרחון יציאה

או בשמו הפחות מגוחך: Exit Glacier, שוכן כ-10 מייל מ-Seward, באותו פארק לאומי בו עשינו את השייט מהפוסט הקודם. הקרחון הזה, כמו כל הקרחונים באלסקה, נסוג בקצב מהיר - ויש שלטים שמראים לאן הוא הגיע בכל שנה. לא התרשמנו במיוחד כי אחרי הקרחון המתנפץ של יום קודם הקרחון הזה הרבה פחות אטרקטיבי... אבל זכינו לעמוד ממש ממש קרוב אליו (עקרונית, אם רוצים, אפשר להגיע עד אליו ולגעת בו אבל זה דורש להרטיב את הרגלים במי נהר קפואים אז ויתרנו).

עולם המים

שתי אטרקציות מרכזיות יש ב-Seward: קרחון Exit ושייט במפרץ. עשינו את שניהם, כמובן, בשני ימים נפרדים, לפני שעלינו על אוניית התענוגות של Royal Caribbean עליה אנחנו שטים ממש עכשיו.

התכוננו היטב לשייט הזה של שש שעות במפרץ של Seward, והבאנו מעילים וסוודרים כי היה ברור שיהיה קר. בתמונה הבאה אמיר היה מאד מרוצה שסוף סוף אנחנו נראים באלסקה :)

ראינו המון חיות -
Sea Otters מתוקים ש"עושים ים המלח" ורובצים על הגב שעות.

Mountain Goats עם טלאים בני יומם:

כרישי Orca בקבוצה של מעל עשרה!

אריות ים:

דב שחור:

ציפורים מהמון סוגים, כולל Puffins (לא בתמונה):

שני לוויתני Humpback:

וקרחון אחד מדהים (Holgate Glacier), שמתנפץ לים בשאון:

תיעוד בוידאו - שמחנו שזו לא הסירה שלנו שם...

Seward

העיר Seward נמצאת בפנינסולה Kenai, אזור שכולו פארק לאומי אחד גדול. העיר עצמה קטנה ותיירותית, ורוב הקרוזים לאלסקה יוצאים/מגיעים אליה. היא גם חזקה בדייג - בעיקר של הליבוט וסלמון.

נמל הסירות הקטנות:

זו עדיין לא עונת התיירות הרשמית, כמו שאפשר להבין מהשלט הזה באחת המסעדות:

הליבוט, סלמון ורוקפיש מוצגים לראווה:

אמיר מדגים את הגודל (וזה עוד הליבוט קטנטן!):

אטרקציה תיירותית נוספת בעיר היא המרכז לחיות ים שמציג חיות ים מהאזור כמו אריות ים, כלבי ים, סלמון, עופות מים, וגם את היצורים היפים מכולם - Puffins!

Tufted Puffin:

Horned Puffin:

טוב, גם הברווז הזה יפהפה:

רק רכבת

את הדרך ליעד הבא - העיר Seward - עשינו ברכבת. נסיעה של ארבע וחצי שעות, בין הרים מושלגים ואגמים, דובים, מוס ונשרים - הרבה מעבר לציפיות שלנו.

מוס מוס

לא סתם לא שמתי תמונה של מוס בפוסט הקודם - צילמתי כמה כל כך מקרוב מאנקורג', שהייתי חייבת לחכות ולהציג אותן...

זהירות מוס חוצה:

ואכן, כמה דקות אחר כך:

Denali National Park

הפרק הבא של הטיול שלנו באלסקה היה הפארק הלאומי Denali. הפארק עצום! יש בו אלפי חיות, כביש אחד לא סלול, ואת ההר הגבוה ביותר באמריקה הצפונית: Mount McKinley (כמעט 6200 מטר גובה). בילינו בפארק שלושה ימים פשוט מדהימים.

הפארק הזה ייחודי גם בכך שאין בו מסלולי טיול מוגדרים. בכל מקום שרוצים אפשר לרדת מהכביש ולהתחיל ללכת. בהתאם, הוראות הבטיחות של הפארק מגדירות היטב מה צריך לעשות אם נתקלים בחיות מסוגים שונים... כל מה שצריך לדעת זה את ההוראות ואיזה חיה זו, כך שצריך לדעת להבדיל, למשל, בין דב גריזלי ודב שחור (הגריזלי יכולים להיות שחורים, והשחורים לפעמים חומים, אז זה לא טריוויאלי). באופן כללי, כללי הבטיחות מורים לשמור על מרחק של 25 מטרים מכל חיה שהיא, חוץ מהדובים, מהם צריך לשמור על מרחק של 300 מטר לפחות.

מתוך ההוראות יש שלוש הוראות מיוחדות - מה עושים אם דב או מוס מבחין בך ומתחיל לבוא לכיוונך או לתקוף?
אז ככה:
אם זה דב גריזלי - אסור לברוח! רוב הסיכויים שזוהי תקיפת סרק והדוב יסתובב וילך אחרי שהוא יגיע כמעט עד אליך, יעמוד על שתיים וירחרח באויר. אם עוד לא התעלפת מהפחד, צריך לעמוד במקום ולדבר אל הדוב בקול רם תוך כדי נפנוף בידיים מעל לראש (בנסיון נואש להיראות גדולים כמוהו). אם זוהי לא תקיפת סרק והדב אכן תוקף, צריך להתגלגל לכדור ולעשות את עצמך מת. אם גם זה לא עוזר והדב ממשיך לתקוף - או אז נלחמים חזרה.
אם זה דב שחור - אסור לברוח וצריך לתקוף חזרה מיד! דובים שחורים לא משחקים משחקים ואם הם באים אליך הם מתכוונים לאכול אותך.
אם זה מוס - לברוח ומהר! רצוי לרוץ בין עצים ובזיגזג, כי למוס קשה לתמרן. עכשיו עונת ההמלטות, וכל מי שפגשנו שנתקל במוס תוך טיול ברגל הותקף על ידו ונאלץ לברוח.

מן הסתם פחדנו פחד מוות להסתובב בפארק אחרי שינון הוראות הבטיחות, אבל למזלנו לא נתקלנו במוס (רק צפינו בהם מהרכב) והדובים שראינו לא התעניינו בנו במיוחד. אני יצאתי מרוצה, אבל אמיר דווקא היה שמח להוסיף איזה סיפור בריחה לרקורד שלו...

הר מקינלי בכל תפארתו:

ארנב שלג (Snowshoe Hare) - בחורף הוא מתכסה כולו בפרווה לבנה, בקיץ הוא חום:

דובי גריזלי (ממש מקרוב!):

טביעות כף רגל של הדוב מהתמונה הקודמת:

סתם ציפור:

הציפור הלאומית של אלסקה (Willow Ptarmigan) - ממש כמו הארנב, בחורף היא משנה את צבעה ללבן!

סנאי ארקטי (Arctic ground squirrel) - ישן במשך כל החורף (ישן ממש, לא כמו הדובים שמתעוררים כמה פעמים במהלך החורף, ואפילו ממליטים בחורף).

איילים (Caribu):

שועל אדום:

כבשים (Dall Sheep):

הפרח האהוב עליהן:

קצת נוף:

עוד דבר שמייחד את הפארק (לא חסר) הוא שזהו הפארק היחיד שמשתמש במזחלות כלבים בחורף לצורכי ניהולו השוטף. ריינג'רים במשרה מלאה מגדלים כשלושים כלבי מזחלות בשטח הפארק ומאמנים אותם.

צפינו בהדגמה קצרה, ולגמרי השתכנענו שהכלבים האלה אוהבים את מה שהם עושים. קודם כל, הם מאד מטופחים וזוכים להמון אהבה. מרבית עובדי הפארק "מאמצים" כלב ובאים לבקר אותו כמה פעמים בשבוע ולצאת איתו לטיולים. חוצמזה, בהדגמה שראינו זכו רק חמישה כלבים להשתתף, אבל המהומה שכל הכלבים הקימו כשהחלו לרתום כלבים למזחלת היתה אדירה - כולם רצו גם! איך שסיימו לרתום את המזחלת הם השתתקו.

כל כלב יכול לסחוב כ-150 פאונד (משקלו של אדם ממוצע), וכמו שאמרתי, הם בשיא ההתלהבות כשהם יודעים שהם הולכים "לעבוד", ולכן מרימים אותם מהרצועה בדרך מהמלונה למזחלת, כדי שלא יסחבו את הריינג'ר שאיתם.

בפעולה! (בלי שלג)

בסוף ההדגמה אפשרו לנו להסתובב בין המלונות וללטף את כולם...

אחרי הפארק המדהים הזה נסענו חזרה לאנקורג' העיר הגדולה. על זה ועוד - בפעם הבאה.