שבעה ימים בים

הביקור שלנו באלסקה הסתיים בשבוע של קרוז באוניית פאר של רויאל קריביאן. עלינו לאוניה ב-Seward ויצאנו לדרך בתשע בערב (כשעוד אור יום מלא בחוץ, כמובן).

אמיר עולה לאוניה:

החדר שלנו - הכי בסיסי שיש. גילינו שיש יתרון עצום לחדר פנימי שאין בו חלון (מלבד המחיר): יש חושך מוחלט בחדר כשמכבים את האור, והשינה הרבה יותר טובה מהרגיל...

ארוחת ערב ראשונה. עיקר הפעילות שלנו בשייט הזה היה אכילה ושינה. יש אוכל מעולה כמעט כל שעות היממה, והכל חינם. הבופה פתוח לארוחות בוקר צהריים וערב ובנוסף יש ארוחות שף כל ערב בחדר האוכל שמוגשות לפי בחירה מתפריט משתנה. בארוחות האלה יש מקומות קבועים מראש בשולחנות עגולים גדולים עם עוד אנשים, והמלצר (ועוזר המלצר) קבועים לכל שולחן למשך השייט כולו, כך שכולם מכירים את כולם בשמם הפרטי. השולחן שלנו היה גדול - של עשרה אנשים - אך מסתבר שרק עוד זוג אחד החליט להגיע לארוחות האלה, וכך יצא שאכלנו די באינטימיות עם איבון ומינג, זוג מסן פרנסיסקו שלמד בברקלי...

לפני השקיעה:

הופעה באודיטורים - כל ערב היתה הופעה, לרוב ע"י אמנים אורחים. אלה חואן ואיילין שהגיעו מווגאס:

יום ראשון בים - שייט לקרחון מתנפץ Hubbard Glacier. פעם ראשונה באלסקה שהיה לנו קר.

ערב רשמי - כולם מתבקשים להגיע לארוחת הערב בלבוש רשמי. אמיר הביא את החליפה במיוחד בשביל זה.

יאמי!

כל ערב חיכה לנו ה-Compass, המדריך שלנו למחר, עם כל הפעילויות, ההופעות, וכו'.

היום הבא כלל עצירה בג'ונו (Junau) בירת אלסקה, בה נסענו לראות - כמה מפתיע - קרחון.

בערב חיכה לנו פיל במיטה:

היום הבא - Icy Strait. איך שירדנו מהאונייה ראינו לוויתנים :)

ואז הלכנו ברגל לעיר הפצפונת Hoona - ציורית ומקסימה:

ושוב באונייה - במקומנו הקבוע ליד החלון.

בערב היה שוב ערב רשמי, והפעם הוגש לובסטר!

המלצרים שרו שיר (יש 85 מלצרים באוניה, מ-60 מדינות שונות):

וזה רק אחד הקינוחים:

יותר מאוחר בדקנו את הקזינו.

הגענו ל-Ketchikan, שם עשינו סיור מרתק ב-Salmon Hatchery (מקום בו מגדלים דגי סלמון, משחררים אותם לחופשי, ומחכים שיחזרו כדי להטיל ביצים...). היו שם שני Bald Eagles בשבי:

משם המשכנו למוזיאון שמשמר עמודי טוטם מתחילת המאה שעברה:

ומשם לאזור החלונות האדומים של העיר:

העיר עצמה יפהפיה:

ושוב שטים.

זה מה שחיכה לנו בערב בחדר: (זה אמור להיות קוף)

ועוד בערב, אחרי הארוחה הרגילה, היתה סעודת קינוחים ב-11:30 בלילה. אותי הרשימו יותר העיצובים בקרח ובפירות:

בערך בערב השני לשייט ביקשנו מהמלצר הראשי לעשות סיור במטבח של חדר האוכל. פשוט לא הצלחנו להבין איך זה עובד בצורה כזו מושלמת. הוא הסכים וכנראה הציע זאת לעוד כמה אנשים, וכך ביום האחרון של השייט קיבלנו סיור קבוצתי של כארבעים איש למטבח המרכזי. מדהים.

וזו הפנה-קוטה שלי בערב:

ביום האחרון סוף סוף התפנינו לצלם את האונייה מבפנים. החלל הראשי והלובי:

הבריכה המחוממת (יש גם לא מחוממת, ג'קוזים, קיר טיפוס, מיני גולף):

חדר כושר ענק:

האודיטוריום:

המלצרים נפרדים לשלום בשיר נוסף:

זה שולחן חדר האוכל שלנו. מימין: מינג, איבון, רוברטו המלצר, אמיר, ריקרדו עוזר המלצר ואני.

ונגמר.