הכל התחיל לפני שנה, כשהצטערנו שלא הלכנו להופעה של Weezer בפסטיבל Bumbershoot (והצטערנו שכן הלכנו להופעה האיומה של בוב דילן). אז כדי לפצות את עצמנו על הטעות מאז, קנינו כרטיסים להופעה של Weezer שחזרו לסיאטל במסגרת סיבוב ההופעות הנוכחי שלהם.
הארוע, מן הסתם, דרש קצת התארגנות מוקדמת. לשמחתנו מיכל ודני התנדבו (או אולי נודבו?...) לשמור על אייל אז נסענו אליהם לרדמונד לפני המופע עם ציוד שלא יבייש גן ילדים (כאילו אין להם כל מה שצריך ויותר), פרקנו ילד אחד שנרדם שתי דקות לפני שהגענו, ויצאנו חזרה לסיאטל לעמוד בתור בכניסה לאולם. אין מקומות שמורים, והדלתות נפתחות בשבע בערב. הגענו בחמישה לשבע לתור ארוך ארוך שבדיוק בשבע התחיל להתקדם בקצב מהיר לכיוון הכניסה. תור מסודר להפליא, בלי דחיפות, בלי עקיפות, כולם נכנסים לפי סדר ההגעה, ואפילו יש (סוג של) בידוק בטחוני.
תפסנו מקומות ישיבה טובים וחיכינו. בשמונה אפס אפס עלתה להקת החימום לבמה. להפתעתנו הם היו די טובים! The Thermals. אחריהם חיכינו קצת ו-Weezer עלו לבמה. בלי לומר מילה הם התחילו לשיר. די בהתחלה הם סיימו עם כל הלהיטים שלהם, ואחרי 40 דקות ירדו מהבמה והאור באולם נדלק. מסתבר שיש הפסקה. כן, הפסקה, באמצע מופע רוק. ומה עוד? כדי להעביר את זמן ההפסקה הציגו מצגת (!) עם תמונות וכתבות מראשית הדרך של הלהקה, ומישהו דיבר על כל שקופית ושקופית. כשזה נגמר הלהקה חזרה לנגן (עדיין בלי לומר מילה לקהל) וכעבור עוד 40 דקות הם השתחוו וירדו. בלי תודה, בלי שלום, בלי הדרן.
נסענו חזרה לרדמונד לאסוף את הילדון הישן עם כל הציוד שלו. נהנינו מאד, אבל יש סיכוי שאייל יותר נהנה :) תודה למשפחת בר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה