סיאטל ידועה כמקום הולדתן של להקות רוק רבות וידועות: נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגרדן. להקות מפורסמות ומצליחות. טובות? תלוי את מי שואלים...
סיאטל ידועה גם כמקום הולדתן של רשתות קפה גדולות, כמו Starbucks, Tully's, ו-Seattle's Best Coffee. רשתות מפורסמות ומצליחות. טובות? שוב, תלוי את מי שואלים...
האמריקאי המצוי פותח את הבוקר שלו בסטארבקס הקרוב לביתו, מזמין את blend הבית הדלוח בכוס חד פעמית ענקית, ויוצא לדרכו. אם הוא ממש ממהר, הוא פשוט עובר ב-drive-through ומזמין את הקפה שלו דרך החלון של האוטו. האמריקאי המצוי, אם אתם שואלים אותי, לא מבין כלום בקפה. לכן אני לא סומכת על המלצות של אמריקאים לגבי קפה, וזה כולל אתרי אינטרנט כמו yelp שהוא שימושי להמון דברים, אבל לא למציאת קפה טוב. בזה אני סומכת רק על חוש הטעם שלי, וגם אם זה קשה (וזה מאד קשה, כמו שציינתי לא-מעט-פעמים בעבר), זה עדיין אפשרי למצוא קפוצ'ינו טוב באמריקה (אמיר אומר שאני אופטימית חסרת תקנה. הוא כבר מזמן התייאש מהחיפושים ועבר לשתות את הקפה האמריקאי הדלוח).
מסתבר שיש בחורה אמריקאית אחת שדי דומה לי בעניין. ממש כמוני, בכל מקום בו היא נמצאת היא מחפשת את הקפוצ'ינו המושלם. רק מה, היא גם עשתה מזה סרט! בסרט The Perfect Cappuccino, היא מחפשת אחר הקפוצ'ינו המושלם במדינות שונות באמריקה, תוך נסיון להבין איך אומה שלמה נשלטת על ידי מעצמת הקפה סטארבקס. עוד לא צפיתי בסרט, אבל אני מתכוונת לצפות בו, אז חכו לדיווחים (הנה טריילר).
בשבוע הראשון שלנו כאן עוד לא ממש הבנו עד כמה המצב קשה. התמונה הזו כבר הופיעה בבלוג בעבר, אבל היא כל כך ממחישה ומייצגת את מצבו הגרוע של הקפוצ'ינו האמריקאי, שלא התאפקתי. ככה לא עושים קפוצ'ינו:
סיאטל ידועה גם כמקום הולדתן של רשתות קפה גדולות, כמו Starbucks, Tully's, ו-Seattle's Best Coffee. רשתות מפורסמות ומצליחות. טובות? שוב, תלוי את מי שואלים...
האמריקאי המצוי פותח את הבוקר שלו בסטארבקס הקרוב לביתו, מזמין את blend הבית הדלוח בכוס חד פעמית ענקית, ויוצא לדרכו. אם הוא ממש ממהר, הוא פשוט עובר ב-drive-through ומזמין את הקפה שלו דרך החלון של האוטו. האמריקאי המצוי, אם אתם שואלים אותי, לא מבין כלום בקפה. לכן אני לא סומכת על המלצות של אמריקאים לגבי קפה, וזה כולל אתרי אינטרנט כמו yelp שהוא שימושי להמון דברים, אבל לא למציאת קפה טוב. בזה אני סומכת רק על חוש הטעם שלי, וגם אם זה קשה (וזה מאד קשה, כמו שציינתי לא-מעט-פעמים בעבר), זה עדיין אפשרי למצוא קפוצ'ינו טוב באמריקה (אמיר אומר שאני אופטימית חסרת תקנה. הוא כבר מזמן התייאש מהחיפושים ועבר לשתות את הקפה האמריקאי הדלוח).
מסתבר שיש בחורה אמריקאית אחת שדי דומה לי בעניין. ממש כמוני, בכל מקום בו היא נמצאת היא מחפשת את הקפוצ'ינו המושלם. רק מה, היא גם עשתה מזה סרט! בסרט The Perfect Cappuccino, היא מחפשת אחר הקפוצ'ינו המושלם במדינות שונות באמריקה, תוך נסיון להבין איך אומה שלמה נשלטת על ידי מעצמת הקפה סטארבקס. עוד לא צפיתי בסרט, אבל אני מתכוונת לצפות בו, אז חכו לדיווחים (הנה טריילר).
בשבוע הראשון שלנו כאן עוד לא ממש הבנו עד כמה המצב קשה. התמונה הזו כבר הופיעה בבלוג בעבר, אבל היא כל כך ממחישה ומייצגת את מצבו הגרוע של הקפוצ'ינו האמריקאי, שלא התאפקתי. ככה לא עושים קפוצ'ינו:
בכל אופן, בסיאטל יש לא רק רשתות קפה גרועות, אלא גם כמה מותגי קפה איכותיים ממש, כמו Caffé D'arte המצוין, Caffé Vita, ובית הקפה החדש-חדש שנפתח ממש מתחת לבית שלנו, מעוצב להפליא ומשקיף לרחוב בחלונות גדולים: Fonté Coffee. ולא, אל תחפשו אותם ב-yelp. תסמכו עלי.
פסל רחוב בסיאטל. תרבות קפה שלא מצאתי במקומות אחרים באמריקה.
היום התבצעה רכישה שכנראה תשפיע על צריכת הקפה העתידית שלי. דיוויד קנה מכספי יום ההולדת שלו מכונת אספרסו בינונית בגודלה, מכשיר לטחינת קפה, ואת כל הציוד הנלווה הדרוש. אז אולי מתישהו בעתיד הקרוב אוכל לספר לכם על הקפוצ'ינו המושלם שאפשר להשיג "ממש ליד הבית" בווילג'...
ימים יגידו.
הרכש החדש:
ימים יגידו.
הרכש החדש:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה