רסיטל

ג'סיקה מהכיתה של אמיר היא זמרת אופרה חובבת (וכבר שמעתם אותה בעבר כאן), ואתמול, יחד עם חבר וזמר חובב נוסף בשם טים, הם ערכו רסיטל. הם שכרו אולם בסן פרנסיסקו והזמינו משפחה וחברים לבוא לשמוע אותם בתכנית אופרה של שעתיים. היה מקסים! באו המון חברים מ-Haas, חולקה תוכניה עם מילות השירים באיטלקית ובאנגלית, וג'ון, בעלה של ג'סיקה, הנחה את הערב בחן רב.

התוכניה:

אמיר בקהל:

המורה לפיתוח קול גאה להציג את תלמידיה. אצלה ג'סיקה וטים נפגשו לראשונה, ואצלה הם לומדים עד היום.

ג'סיקה וטים בדואט:

ושני סרטונים קצרים:

אינטלואידים

כחלק מסדרת הרצאות בתכנית ה-MBA, היתה היום הרצאה של המרצה הנחשב ביותר בקרב עובדי אינטל בחיפה, הלא הוא מולי אדן. בתור עובדת אינטל לשעבר הייתי חייבת להפגין נוכחות (וגם להתקיל את מולי בשאלה הנדרשת - למה אינטל ארה"ב לא מגייסת עובדים לא-אמריקאים לשורותיה - שאלה שלא קיבלה תשובה מספקת). כצפוי, היה מרתק. עם המון חוש הומור שעובד גם באנגלית, וישירות ישראלית שאני לא בטוחה שכולם בכיתה הצליחו להתמודד איתה, מולי דיבר על מנהיגות והעביר שעה וחצי בלי לשעמם לרגע.

לפני ההרצאה אמיר ואני הצגנו את עצמנו בפני המרצה וסיפרנו לו על עברינו באינטל, וכך בכל פעם שהוא דיבר על נושאים/אנשים/מושגים מעולם היום-יום האינטלי, הוא כיוון את דבריו לעברינו, וכמובן, בתור עובדי אינטל, ציפה מאיתנו לדעת כל מיני דברים. כיוון שאמיר כבר לא ממש זוכר, יצא ש: 1. השתתפתי בהרצאה ו-2. הבנתי עד כמה מונחים אינטליים טבועים בי, גם שלוש שנים אחרי. בכל זאת, רק עובדי אינטל יודעים מה המונח האינטלי ל"סביבת עבודה נעימה", ומהם DTTC, BKM, AR וכד'...

מסקנה: עובדי אינטל, כמו עתודאים, זה לכל החיים.

מבזק חדשות קצר

והרי מבזק חדשות קצר, כדי שכולם "יהיו באותו עמוד" כמו שאומרים באנגלית...

1. אמזון
אמיר קיבל הצעת עבודה מאמזון למשרה מלאה עם סיום הלימודים. מה זה אומר? שרוב הסיכויים שמספטמבר הבא נמצא את עצמנו גרים בדאונאטאון סיאטל. מאז קבלת ההצעה נסענו לסיאטל לסוף שבוע (על חשבון אמזון) וזכינו למזג אויר חורפי וגשום, בדיוק זה שסיאטל מפורסמת בו. סתם לשם השוואה, בברקלי מזג האויר כרגע הוא היפה ביותר בשנה: שמיים כחולים, שמש וטמפרטורות נוחות אפילו בערב.

2. אני עובדת
מאז שחזרנו מסיאטל אני עובדת על כמה פרוייקטים, חלקם כוללים בניית אתרי אינטרנט וחלקם ייעוץ טכנולוגי. המשמעות היא שאני עובדת כל יום משמונה עד שש, משרה מלאה, על דברים שאני בוחרת לעבוד עליהם ושמעניינים אותי. בקרוב מאז נצא עם גרסת ביתא של אחד הפרוייקטים, אז צפו להתפתחויות.

3. באים לביקור
קנינו כרטיסי טיסה, ואנחנו באים לביקור קצר בארץ. נגיע בתחילת ינואר לשבועיים, אז אל תתכננו נסיעות ארוכות לזמן הזה... ואם מישהו צריך/רוצה משהו שנביא לו מאמריקה, זה הזמן לומר.

מקום ראשון!

Haas, בית הספר בו אמיר לומד, דורג ע"י ה-Economist במקום הראשון בין תוכניות ה-MBA בארה"ב, ובמקום השלישי בעולם. כבוד!

סתם פרסומת

תראו מה FedEx חושבים על MBA...

דנוור

אתמול אחרי הצ'ק אאוט ולפני הטיסה בילינו כמה שעות בעיר הבירה של קולורדו, הלא היא דנוור. עיר יפה, עם דאונטאון לא קטן, בנייני ממשלה יפים ורחוב אחד ארוך ארוך שכולו חנויות.

הבניין בו יושב מושל קולורדו. בגלל החג (Columbus Day) הבניין היה סגור למבקרים אז לא יכולנו להציץ פנימה.

וזהו בניין העיריה:

מסתבר שדנוור היא עיר תאומה של....כרמיאל! בתור כרמיאלי, אמיר הסכים להצטלם עם הדגל:

דאונטאון:

ואחרי הקור הגדול של סוף השבוע, כל העצים השתכנעו שהסתיו נגמר והשירו את עליהם. המדרכות מכוסות בעלים שאנשים רבים מנסים, ללא הצלחה, לגרוף.

חוויות הקור של היום

אחרי עוד לילה של שלג והרבה מתחת לאפס, קמנו הבוקר ליום חורפי נוסף, למרות שהתחזיות הבטיחו שיפור ניכר. החלטנו שכמו האמריקאים, לא ניתן למזג האויר לשנות לנו את התוכניות, התלבשנו בבגדים מתאימים לטרק במזג אוויר כזה (כולל גטקעס, חולצה קצרה, שתי חולצות תרמיות, סווטשירט, שני מעילים, צעיף וכובע צמר) ויצאנו החוצה.

פתחנו בגירוד שכבת קרח מהחלון של האוטו:

ונסענו שוב לפארק לראות את ההרים, שהיו מכוסים בענני שלג כך שלא ראו אותם כלל. ובכל זאת, הם שם ברקע:

נהר קפוא:

שוב ראינו כמה עדרים של דישונים ולא הבנו איך לא קר להם:

וגם כמה יערות יפהפיים בזכות השלג:

מישהו היה יצירתי...

שחור-לבן:

וזה מה שקורה למרזב בקור הזה:

אז בלי לעשות אף טרק, חזרנו למלון. עכשיו, שעתיים אחרי שחזרנו, נראה שמזג האויר מתחיל להשתפר. אפילו השמש יצאה! מחר צפוי לנו חצי יום בדנוור. אולי אולי גל הקור יעבור עד אז.

Mimis

עם הבוקר המושלג והמלון המצוין לא ממש רצינו לצאת לשום מקום, אבל החלטנו בכל זאת לנסוע לחפש מקום לארוחת בוקר. אחרי חיפוש לא ארוך במיוחד, הגענו ל-Mimis Cafe, דיינר מקסים עם ארוחות בוקר מופלאות.

האוטו קפא בלילה:

פינת ההמתנה במסעדה:

האוכל:

ואני, שבעה ומרוצה:

aloft

וואו! זה מה שיש לי להגיד על העיצוב של המלון בו אנחנו שוהים בסופ"ש הזה. שלושה כוכבים, חדש, מעוצב להפליא. אפילו האתר שלהם באינטרנט יפה. בפעם הבאה, תרשו לעצמכם aloft.

הלובי, מבט כללי:

פינת ישיבה בלובי (אנחנו יושבים עכשיו עם הלפטופים על השולחן מאחור):

שולחן ביליארד:

האח שניתן לראות דרכה את השלג בחוץ:

עוד פינות ישיבה מעוצבות:

החלק הכי יפה במלון:

המסדרון בקומה שלנו:

והמעלית, בנוסף לכך שהיא מדברת אליך, הרצפה שלה מיוחדת במינה:

זה החדר שלנו. חדר קינג מאובזר היטב - הטלוויזיה גדולה יותר מזו שיש לנו בבית, ויש ערוצי כבלים יקרים שניתנים פה בחינם, אז אפילו ראינו את הפרק השני של Californication בערוץ Showtime לפני השינה.

ברוכים הבאים לחורף

שלג ו-3 מעלות צלזיוס בשיא החום (מינוס 7 בלילה) קיבלו את פנינו בסוף השבוע הזה בקולורדו. הגענו לפה לארבעה ימים של טיולים בהרי הרוקי'ס, אבל השלג קצת שינה את התוכניות. בכל זאת, לעשות מסלולי הליכה בשלג ובקור זה לא מאד כיף. למזלנו אנחנו משתכנים במלון מדהים שיקבל מיד פוסט נפרד, אז כיף לנו למרות השינויים בתוכניות.

קולורדו יפהפיה. אתמול נסענו ל-Rocky Mountain National Park ועשינו טיול-אוטו בכמה מקומות כדי לראות את ההרים והטבע. שלג מאד מוסיף לנוף, לדעתי.

יערות, הרים, ושלג:

עצי צפצפה בשלכת משנים את צבעם מירוק לצהוב לאדום, ואז בבת אחת משירים את כל עליהם. התוכנית שלנו היתה להגיע לאזור כשהעצים אדומים, אבל למרות שזו העונה הנכונה, השלג הקדים ורוב העצים כבר עומדים ערומים. הנה כמה שעוד לא השירו הכל:

זו עונת החיזור של הדישונים (Elk) עכשיו, ובשמורה דואגים שלא נפריע להם, כך שאסור ללכת בשבילים בין חמש אחה"צ לשבע בבוקר. הם מאד פעילים בשעות הערב, ומשמיעים קולות חיזור מוזרים. ראינו כמה עדרים, הנה שניים:

ועוד אחד:

בלונים!

...והנה הגשמנו עוד חלום ישן: נסענו לאלבוקרקי, ניו מקסיקו, לראות את פסטיבל הכדורים הפורחים הגדול ביותר בעולם!

הפסטיבל נערך כל שנה, ואני חולמת להגיע אליו כבר שנים (לאנשי אינטל, ב-IDC3 מול המעליות תוכלו לקבל השראה). את חווית הטיסה בכדור פורח כבר הגשמנו בעבר בספארי בקניה, אבל אז היה רק בלון באוויר, ואילו בפסטיבל משתתפים בסביבות 750... הפעם לא טסנו, רק צפינו וצילמנו.

היה מדהים, והתמונות מדברות בעד עצמן (טוב נו, עם כמה מילים של הסברים בין לבין...).

שטח הפסטיבל הוא משטח דשא עצום עליו ובו לכל צוות-כדור-פורח יש אזור משלו בו הוא מחנה את הרכב, פורס את הבלון ומנפח אותו, ולבסוף ממריא.

כולם מנפחים בו זמנית, והדשא מאד מאד צפוף וצבעוני.

צפיפות:

באוויר ועל הקרקע...

אז איך זה עובד?

משכיבים את הסל, פורסים את הבלון על הארץ, ומחברים את הסל לבלון.

בעזרת מאוורר תעשייתי ממלאים את הבלון באויר. כשהוא כבר די מלא, מתחילים להפעיל את המבער ולמלא את הבלון באויר חם כדי לעזור לו להתרומם מהקרקע.

כשהבלון והסל עומדים ממשיכים לייצב את הבלון ע"י אוויר חם כל כמה שניות, ומחכים לאישור המראה.

האנשים שמאשרים להמריא לבושים כמו זברות, כך שקל לזהות אותם. הם מפנים את הצופים משטח ההמראה (כ-10 מטרים מהבלון בכיוון הרוח) ומוודאים שאין בלונים מעל כדי שלא יהיו תאונות...

האישור ניתן, ממריאים!

והנה האושר שמתלווה להמראה:

כמה סרטונים שמדגימים את השלבים:

מרימים את הבלון:


מבט מהצד:


ממריאים!


וכמה ביחד:



כיוון שהמחזה מרהיב ממש, לא יכולתי להפסיק לצלם. הנה מבחר תמונות מצומצם של כדורים פורחים באוויר ועל הקרקע.

המגוון
רוב הכדורים עגולים ובעלי דוגמאות סימטריות צבעוניות. חלק מהכדורים מפרסמים חברות כמו אינטל, Target ו-Wells Fargo. ויש גם כדורים פורחים קצת פחות שמרניים: פחית פפסי וכוס בירה הן רק שתי דוגמאות...
הנה עוד כמה.

ולסיום, הוכחה שהיינו שם: