גשם, רוח וסוף טוב

הגענו לפארק Torres del Paine, אחד המקומות שאמורים להיות ההייליט של הטיול, כדי לגלות שיורד גשם ללא הפסקה וממש, אבל ממש, לא בא לנו לעשות מסלול בגשם שוטף. באסה. אז במקום לטייל הקמנו את האוהל שלנו בגשם, הכנסנו את כל הדברים שלנו פנימה, והלכנו לחכות שהגשם יפסק והשמיים יתבהרו בלודג' הסמוך. הלודג' היה מלא אנשים שכמונו, החליטו לחכות. הזמנו קפה אחד לשנינו, כי הכל בלודג' נורא יקר (חדר עולה 305 דולר!) וחיכינו.
וחיכינו.
וחיכינו עוד.
בשמונה בערב נראתה התבהרות קלה בשמיים. שמחנו שלפחות, אם לא טיילנו כל היום, אולי מזג האויר יתחשב ולא ירד גשם בלילה, כשאנחנו ישנים באוהל... אז ירד. והיתה גם רוח מטורפת, אבל באוהל היה חמים ויבש ונעים.

אמיר עם כל הציוד לקמפינג:

מחכים בלודג':

הלודג', כשהפסיק הגשם:

קמנו בארבע בבוקר כדי לבדוק את מצב השמים. הם היו בהירים ומוארים, כאילו לא ארבע בבוקר, וכאילו לא ירד מבול יום שלם קודם לכן. אז יצאנו לדרך. המסלול הלא קל הוביל אותנו לאחד המקומות היפים בפטגוניה.

הטורס דל פיינה:

בסוף הטיול, מותשת ליד האוהל ולפני מקלחת:

כשסיימנו את המסלול עברנו בשני אוטובוסים וסירה למחנה אוהלים בחלק אחר של הפארק. הלכנו לישון, ושוב קמנו בארבע לבדוק את מצב השמיים, שנשארו בהירים, ויצאנו למסלול טיול בעמק הצרפתי. שוב מסלול לא קל ודי ארוך, אבל בסופו מגיעים למקום הכי יפה שראיתי... הנוף שם היה שווה הכל.

מטיילים בזריחה:

הנופים שבדרך:

הרוח פה מטורפת. תראו את המפל הזה כשאין רוח וכשיש:

ואת המים באגם עפים לגבהים מטורפים של עשרות מטרים:

אנחנו, מנסים לעמוד למרות הרוח:

הנוף הכי יפה שיש:

(גם שם היתה רוח...)

בערב חזרנו גמורים לעיר. אנחנו לא בכושר לשני מסלולים קשים יום אחרי יום. מחרתיים צפויים עוד יומיים כאלה, בפארק אחר.

~ ~ ~

שתי הערות אגב:

- פטגוניה נכבשה ע"י ישראל. יש פה יותר ישראלים ממקומיים, וברחוב כל הזמן שומעים עברית. זה הגיע למצב שאמיר מצא מטבע של 10 אגורות ברחוב!
- יש פה בתי קפה כמו בתל אביב. עם WiFi, קפה של Illy ו-Segafredo, ואווירה. אנחנו מרגישים בבית :)