לא עומדים בפיתוי

אמיר סובל מברך כואבת כתוצאה מהטרקים האחרונים. זה לא נורא, אבל החלטנו על יום מנוחה והתאוששות לברך שמאל, שכלל יקיצה טבעית, ארוחת בוקר עם ספר, טיול קצר בעיירה, והמשך מנוחה בבתי קפה ומסעדות, כמו שאנחנו אוהבים. אז מסתבר שהפיתוי היה גדול מדי, ואנחנו אוהבים טרקים לא פחות...

הכל התחיל באוטובוס. נסענו לעיירה שנקראת El Chalten, ומגדירה את עצמה כעיר הבירה של הטרקים. עוד מהאוטובוס, לפני שהגענו לעיר, הבנו שאנחנו בבעיה... ככה זה נראה מהדרך:

בבוקר עוד הצלחנו לעמוד בהחלטות וקמנו ביקיצה טבעית (בעצם קמנו בעשר ועשרים מדפיקות על הדלת כי לא הודענו שאנחנו נשארים עוד לילה וצ'ק אאוט צריך לעשות עד עשר...). אחר כך הלכנו לאכול ארוחת בוקר וקראנו ספרים עד שנמאס. אז יצאנו לטיול המתוכנן בעיירה, ובמקרה רגלינו הובילו אותנו אל נקודת היציאה למסלול שמוביל להר ה-Fitz Roy. זה המסלול הכי נחשב, הכי יפה, שהכי רצינו לעשות. התבוננו במפת המסלול וראינו שאחרי שעה וחצי של טיפוס יש נקודת תצפית על ההר. אחרי התלבטות קצרצרה ובחינת מצב הברך של אמיר הוחלט פה אחד לעלות. מה זה כבר, עלייה של שעה וחצי? גם עם ברך כואבת אנחנו יכולים לעשות את זה. העלייה באמת היתה קלה ומהירה. הירידה היתה כואבת הרבה יותר, ועכשיו אנחנו באמת הולכים לנוח עד שהברך תחלים לחלוטין. גם אין פיתויים של טרקים נוספים בקרוב, אז אולי גם נצליח לעמוד בהחלטה הפעם.

הדרך:

אנחנו, וההר מאחורינו:

ה-Fitz Roy הוא ההר שמכוסה בענן. זה הכי הרבה שהוא התגלה בפנינו:

יש גם קרחון כחול בין ההרים:

בסוף המסלול כבר היה שבע וחצי בערב, אז עצרנו לאכול. הנה אני, מסובבת מיין, אוכלת סטייק:

~ ~ ~

העיר הזו, כמו השאר, מוצפת בישראלים. באכסנייה בה ישנו כולם חוץ משלושה היו משלנו. הדלקנו נר שביעי של חנוכה במטבח המשותף (היו גם סביבונים):

מחר צפויה לנו נסיעת אוטובוס מתישה של 24 שעות ליעד הבא: Puerto Madryn, שם אנחנו אמורים לראות פינגווינים :)