מערבית לים

חזרנו אתמול מיומיים של טיול ב-Olympic National Park - פארק ענק שתחילתו כשלוש שעות נסיעה מסיאטל (קצת פחות אם לוקחים מעבורת) וסופו במרחק של עוד שלוש שעות נסיעה מערבה. ענק!

כשתכננו את הטיול התברר לנו להפתעתנו הרבה, שאי אפשר להזמין מקום לקמפינג בפארק הזה דרך האינטרנט. שערוריה! מדהים כמה מהר התרגלנו לנוחות של הזמנה באינטרנט. במקום זה, הקמפינג בפארק נתפס ע"י מי שמגיע קודם, אז יצאנו מוקדם בשבת בבוקר כדי לתפוס מקום. לשמחתנו, היו מקומות פנויים באזור בו רצינו לישון ותפסנו מקום מצויין. הקמנו את האוהל, ויצאנו לנסיעה של שעה וחצי לראות מפלים, שלא היו מספיק מרשימים בשביל הנסיעה הארוכה, אבל זכינו לראות גם שני אגמים בדרך.

מפלי Sol Duc:

אגם Crescent:

מותשים מנסיעות חזרנו למאהל, הדלקנו מדורה כדי להתחמם (היה קרררר!), והכנו ארוחת ערב.

אמיר, אוהל, מדורה:

המבורגרים עם בייקון וצ'דר, יאמי!

אחרי לילה ארוך וקפוא יצאנו לעשות מסלול הליכה באזור שנקרא Hurricane Ridge. בדרך ראינו משפחה של צבאים ועזרנו להם לחצות את הכביש בבטחה.

יורדים מההר:

חוצים את הכביש:

וממשיכים לצד הדרך:

בחניון של מרכז המבקרים היה עוד צבי אחד, שלא ממש אכפת לו שיש הרבה אנשים מסביב. אמיר ליווה אותו כשהוא חוצה את החניון.

המסלול שבחרנו היה כולו בעלייה, כמו שאנחנו אוהבים, והביא אותנו לראש גבעה ממנה נשקף נוף על ההרים המושלגים של הפארק מדרום, הים מצפון, האי ונקובר, והעיר המקסימה ויקטוריה בה ביקרנו לפני חודש וחצי.

הרי Olympic:

כמו ב-Mt Rainier, גם פה פגשנו מרמיטות, וגם פה הן התקרבו אלינו כאילו אנחנו ממש לא מפחידים.

לסיכום, היה כיף, היה יפה, אבל:
1) הדרך ארוכה היא וקשה, קשה.
2) הפארק כל כך גדול, שעוד לא ראינו כלום (וכבר לא נראה בזמן שנותר לנו פה).
3) Mt Rainier יותר שווה. הרבה יותר שווה.