האנה קיבלה מ-Chevron, המקום בו היא עבדה בקיץ, ארבעה כרטיסי VIP למשחק בייסבול של ה-Giants. שמחנו להצטרף. אחרי הכל, מתי בפעם האחרונה היינו VIP? כרטיסי ה-VIP סיפקו לנו לא רק חניה חינם בחניון הקרוב ביותר לאצטדיון, אלא גם מקומות ישיבה ביציע שממנו אפשר ממש להרגיש את המשחק. ישבנו בשורה רביעית, ממש מאחורי החובט אבל טיפה מהצד, מקום ממנו אפשר לראות הכל ולהבין הכל, כולל את הבעות הפנים של השחקנים.
כמה תובנות וחוויות מהמשחק:
1. השחקן השמן ביותר של ה-Giants הוא גם השחקן הטוב ביותר שלהם, והוא מסוגל לרוץ, ומהר.
2. השחקן הכי צעיר ב-Giants התרגש מאד במשחק הראשון שלו בקבוצה, שבמקרה, היה המשחק בו צפינו. הילד בן 20, פספס את כל ההזדמנויות שלו לחבוט, פרט לאחת שהסתיימה בחוץ. בתור זורק הוא דווקא אחלה.
3. המשחקים שמשחקים עם הקהל בהפסקות משתפרים מפעם לפעם. בהפסקה אחת המצלמה נעצרה על זוגות מהקהל והם נדרשו להתנשק. היה משעשע לראות גם כמה לא-ממש-זוגות עומדים בפני דרישת הקהל. בהפסקה אחרת המצלמה נעצרה על אנשים בודדים שהתבקשו לרקוד, וכולם שתפו פעולה ואכן רקדו.
4. בהפסקת המתיחות (שנערכת באופן מסורתי בכל משחק בייסבול, בסוף ה-Inning השביעי), לא הסתפקו הפעם בהשמעת שיר הבייסבול הקבוע. במקום השיר המוקלט המצלמה התכוונה לאדם אחד בקהל, שאתם אמורים להכיר בתור מאט פארקמן מ-Heroes, והוא שר את השיר בחן רב.
5. לפני שנה כשהיינו במשחק של ה-Giants אכלנו באצטדיון צ'יפס עם שום (garlic fries בפירוש נשמע יותר טוב!). זכרנו אותו כל כך לטובה, שהחלטנו לפנק את עצמנו שוב. היה מאד טעים, אבל טעם השום לא עזב אותי יומיים אחר כך.
6. הקהל אוהב כדורי בייסבול. כל כדור שמגיע לקהל מוצא את עצמו בסופו של דבר בידיים של אדם אחד מאושר. יש על המגרש שחקן שתפקידו לאסוף את הכדורים שיצאו מכלל שימוש (בערך כל כדור שני, אחרי שחובטים בו) והוא השחקן הכי פופולרי במגרש. כולם מתחנפים, מחייכים, מנופפים אליו בתקווה שהוא ימסור את הכדור אליהם. ילדים בדרך כלל מצליחים לקבל ממנו כדור אחד לפחות. מבוגרים ממש לא.
7. לישיבה בשורה רביעית יש גם חסרונות. דיוויד ואני היינו מאד ברי מזל שהספקנו להתכופף ממש בזמן כדי להתחמק מכדור שנחבט שבריר שניה לפני וכוון ישר אלינו. הכדור עבר בין שני הראשים שלנו, ולצערנו מי שישבה בכסא מאחורינו לא היתה ברת מזל כמונו...אבל עדיין היה לה הרבה מזל. אחרי הארוע הזה, כשסיימתי לרעוד (באמת מפחיד), התרכזתי טוב טוב במשחק כדי לא לפספס אף כדור תועה.
8. ה"קמע" של ה-Giants אולי נועד לשעשע את הילדים, אבל הוא נוהג לעשות גם תנועות שלא בטוח שילדים צריכים לראות...
9. ואחרון - אפשר להנות גם כשהקבוצה שלך מפסידה.
הנה תמונות באדיבותו של דיוויד (המצלמה שלי בעונש על איכות תמונות ירודה, ונשארה בבית לנוח).
המגרש, כפי שנראה ממקומות הישיבה שלנו:כמה תובנות וחוויות מהמשחק:
1. השחקן השמן ביותר של ה-Giants הוא גם השחקן הטוב ביותר שלהם, והוא מסוגל לרוץ, ומהר.
2. השחקן הכי צעיר ב-Giants התרגש מאד במשחק הראשון שלו בקבוצה, שבמקרה, היה המשחק בו צפינו. הילד בן 20, פספס את כל ההזדמנויות שלו לחבוט, פרט לאחת שהסתיימה בחוץ. בתור זורק הוא דווקא אחלה.
3. המשחקים שמשחקים עם הקהל בהפסקות משתפרים מפעם לפעם. בהפסקה אחת המצלמה נעצרה על זוגות מהקהל והם נדרשו להתנשק. היה משעשע לראות גם כמה לא-ממש-זוגות עומדים בפני דרישת הקהל. בהפסקה אחרת המצלמה נעצרה על אנשים בודדים שהתבקשו לרקוד, וכולם שתפו פעולה ואכן רקדו.
4. בהפסקת המתיחות (שנערכת באופן מסורתי בכל משחק בייסבול, בסוף ה-Inning השביעי), לא הסתפקו הפעם בהשמעת שיר הבייסבול הקבוע. במקום השיר המוקלט המצלמה התכוונה לאדם אחד בקהל, שאתם אמורים להכיר בתור מאט פארקמן מ-Heroes, והוא שר את השיר בחן רב.
5. לפני שנה כשהיינו במשחק של ה-Giants אכלנו באצטדיון צ'יפס עם שום (garlic fries בפירוש נשמע יותר טוב!). זכרנו אותו כל כך לטובה, שהחלטנו לפנק את עצמנו שוב. היה מאד טעים, אבל טעם השום לא עזב אותי יומיים אחר כך.
6. הקהל אוהב כדורי בייסבול. כל כדור שמגיע לקהל מוצא את עצמו בסופו של דבר בידיים של אדם אחד מאושר. יש על המגרש שחקן שתפקידו לאסוף את הכדורים שיצאו מכלל שימוש (בערך כל כדור שני, אחרי שחובטים בו) והוא השחקן הכי פופולרי במגרש. כולם מתחנפים, מחייכים, מנופפים אליו בתקווה שהוא ימסור את הכדור אליהם. ילדים בדרך כלל מצליחים לקבל ממנו כדור אחד לפחות. מבוגרים ממש לא.
7. לישיבה בשורה רביעית יש גם חסרונות. דיוויד ואני היינו מאד ברי מזל שהספקנו להתכופף ממש בזמן כדי להתחמק מכדור שנחבט שבריר שניה לפני וכוון ישר אלינו. הכדור עבר בין שני הראשים שלנו, ולצערנו מי שישבה בכסא מאחורינו לא היתה ברת מזל כמונו...אבל עדיין היה לה הרבה מזל. אחרי הארוע הזה, כשסיימתי לרעוד (באמת מפחיד), התרכזתי טוב טוב במשחק כדי לא לפספס אף כדור תועה.
8. ה"קמע" של ה-Giants אולי נועד לשעשע את הילדים, אבל הוא נוהג לעשות גם תנועות שלא בטוח שילדים צריכים לראות...
9. ואחרון - אפשר להנות גם כשהקבוצה שלך מפסידה.
הנה תמונות באדיבותו של דיוויד (המצלמה שלי בעונש על איכות תמונות ירודה, ונשארה בבית לנוח).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה