ראש השנה - חגיגות מוקדמות

אתמול חגגנו את ראש השנה אצלנו בבית. סביב שולחן ארוך שנמתח באלכסון מתחילת המטבח עד קצה הסלון, והיה ערוך בצבעי הדגל הלאומי של ישראל ובכלים חד פעמיים, התגודדו בצפיפות רבה 28 (!) אנשים. היה הרבה יין, ברכות והסברים על חג, תפוח בדבש, רימונים, וגפילטע פיש שיצא בכלל לא רע (אבל לא כולם חושבים כמוני...). כמו בכל חג, היה יותר מדי אוכל, ויש לנו שאריות לכל השבוע.

מה היה בתפריט?
למנות ראשונות היו מרק עוף, חלות (לא פשוט להשיג פה), כבד קצוץ, גפילטע פיש, וסביצ'ה סלמון שהכנתי ברגע האחרון, למקרה שהגפילטע פיש יהיה ממש גרוע.
בעיקרית היה מבחר של עוף עם פירות יבשים או מוקפץ, בליווי אורז, צימעס, דלעת צלויה, תפוחי אדמה ובטטות, ושעועית ברוטב עגבניות.
היו גם המון סלטים: סלט חצילים, סלט עגבניות שרי, סלט כרוב, סלט חסה, פלפלים מוחמצים, סלט וולדורף מעולה, סלט ביצים וסלט תפוחי אדמה.
באחרונות היו תפוחים ואגסים אפויים, ומבחר עצום של עוגות, כולל עוגת דבש מסורתית.

כולם השתתפו בבישולים וההכנות, וכך יצא שאפילו נוצרים הכינו מנות חג לתפארת!

המצלמה שלי החליטה לשבות והפסיקה לצלם לכבוד הארוע, אז התמונות הבאות הן מהמצלמה הקטנה, ותוכלו לראות תמונות נוספות בבלוג של דיוויד, שכרגיל, הקדים אותי בפרסום הבלוג.

מתכוננים לארוע:אנשים מתחילים להגיע:אמיר מנסה להשליט קצת סדר, שנוכל להתחיל:שאולי מברך את ברכות החג: (לאף אחד לא היתה כיפה...)תפוח בדבש:מעכלים את מה שאכלנו...
מורן (מימין) וענת:אמיר עם דיוויד והאנה, אלופי הוולדורף:
אליוט (מימין), אלעד ודפנה:אמנדה, אני ושגיא:בתור ארוע רב משתתפים ראשון - היה מוצלח :)

ארועי השבוע האחרון

שניה לפני שמתחיל סוף שבוע מטורף ועמוס בארועים, הנה תמצית ארועי השבוע.

עברנו טסט! כדי לקבל רשיון נהיגה של מדינת קליפורניה, צריך לעבור מבחן תאוריה ומבחן נהיגה מעשי. את התאוריה עשינו כבר לפני חודש, ואת הטסט היום.
טסט כאן הוא בדיוק כמו בארץ, רק עם הרכב שלך, שבאת איתו מהבית (כי מותר לנהוג עם הרשיון הבינלאומי), והבוחן לא פוץ שנובח הוראות בחוסר חשק, אלא אדם נחמד ואדיב (וגדול מאד, בקושי נכנס לפוקוס הסטנדרטית שלנו), שבזמן המבחן מסמן המון דברים בדפים שלו, ובסיום המבחן עובר איתך על נקודות לשיפור, מה היה טוב ומה פחות. היו לי 7 טעויות, ברובן על כך שלא סובבתי את הראש מספיק לפני פניות, ואחת על זה שהתחלתי לאותת מוקדם מדי לפני פניה. מותר לטעות 15 טעויות מסוג זה, אז אני בסדר. כשסיימתי את הטסט, סיפרתי לאמיר בדיוק מה היה כדי שיוכל להתכונן לטסט שלו, אבל גם הוא סיים עם 7 טעויות. כנראה שאי אפשר פחות...

החלום האמריקאי שלי התגשם - קניתי KitchenAid! הוא לבן, יפה, ומונח בגאווה על השיש. הוא גם מערבל לא רע בכלל.


ראש השנה בפתח, וההכנות בעיצומן. אנחנו חוגגים שלוש פעמים: ביום ראשון בארוחת חג מוקדמת ורבת משתתפים אצלנו בבית; ביום שני עם ה-Jewish Business Club; בשבת הבאה בארוחת חג מאוחרת, אצל חברים ישראלים שגרים בסן פרנסיסקו.
הארוחה אצלנו היא בשיטת ה-potluck (לא מאמינה שיש מילה כזו!) - כל אחד מביא משהו. בערך חצי מהמוזמנים אינם יהודים, ולמרות זאת הם מכינים מנות מסורתיות לחג. יהיה מעניין. דיווחים ותמונות בשבוע הבא.

השבוע חיפשתי איפה אפשר לקנות גפילטע פיש לחג. האמת שהתכוונתי להכין בעצמי, ואחרי חיפושים מאומצים גיליתי איפה אפשר לקנות קרפיון (בסופר הזה שמתמחה במזון אסייתי), אבל אז נתקלתי בשתי בעיות:
1) אפשר לקנות קרפיון שלם או פילה, אבל אי אפשר לקנות אותו טחון, ולא רציתי לקנות מטחנה בשביל זה.
2) לא יכולתי להיות אחראית לרצח של שני קרפיונים חיים, בטח לא אחרי שראיתי אותם שוחים בהנאה באקווריום בסופר.
אז עברתי לחפש גפילטע פיש מוכן. התקשרתי לכמה מקומות ושאלתי. בחלק מהמקומות לא הבינו בכלל על מה אני מדברת, ובחלק פשוט אין והם לא יודעים איפה יש. בסוף מצאתי חנות ישראלית קטנה כשרה למהדרין בסן פרנסיסקו, שנקראת "Tel Aviv Deli", שמחזיקה גפילטע פיש בצנצנות, קפוא ואפילו homemade. קניתי. חוצמזה יש שם גם חזרת, במבה וביסלי, גבינות סקי ועמק, בורקסים, מלוואח וג'חנון, תבלינים, תה מהארץ, ועוד דברים שמתישהו בטח נתגעגע אליהם פה.

גילינו את האתר של רשת ואנחנו צופים בשתי סדרות במקביל: "במרחק נגיעה" ו-"עד החתונה". מצאנו גם אתר דומה לסדרות אמריקאיות, וגם אליו נגיע בהמשך.

לאמיר היו שני מבחני אמצע, בסטטיסטיקה ובמיקרו כלכלה. אמרתי כבר שהוא באמת לומד? עוד אין תוצאות, אבל אנחנו מקווים לטוב.


למדנו לשחק Risk. זה משחק מלחמה חכם, שמתבסס לא רק על מזל (קוביות). אמיר היה בצוות המנצח, כמו תמיד. אני ובן זוגי למשחק היינו אלה שמנעו מצוות אחר נצחון כמעט ודאי, וגם זה הישג. בעצם, בזכותנו הצוות של אמיר ניצח :)
בפעם הבאה נשחק scrabble (שבץ-נא).

כמה תמונות...

הנה אוסף תמונות מטיולים קרובים לבית.

האזור התיירותי של סן פרנסיסקו: שוק האיכרים, Pier 39 ואריות הים, וכמובן - ה-Golden Gate Bridge.
אזור נופש וספורט בצד השני של ה-Golden Gate Bridge. ככה נראה חוף ים ביום חם יחסית. היתה רוח וגלים ענקיים.
וזה אגם Anza הקרוב לביתנו (10 דקות נסיעה). האגם הוא חלק מפארק Tilden, שהוא פארק ענק עם מסלולי טיול, גן בוטני, פינת ליטוף, והאגם הזה, שהוא הרבה יותר שווה מבריכת שחיה, אבל גם הרבה יותר קר...

טיול קמפינג ראשון

בסופ"ש האחרון נסענו לשני לילות קמפינג ב-Yosemite, הפארק הלאומי הקרוב לביתנו (שלוש וחצי שעות נסיעה). בפארק יש נופים מדהימים, אגמים, מפלים, הרים ויערות, וגם חיות כמו צבאים, זאבים, סנאים, אריות ודובים שחורים.

הפארק מאד מודע לסכנות הצפויות במפגש עם דובים, וכיוון שהם מאד נפוצים בפארק, יש הוראות חד משמעיות וברורות למטיילים. בכל מחנה קמפינג יש ארונות ברזל עם סגירה מסובכת שנקראים Bear Locks, ואת כל האוכל, השתייה ודברי הקוסמטיקה (שמפו וכו'), וכל דבר שיש לו ריח, חייבים לנעול בארונות האלה. אסור להשאיר ברכבים שום דבר שעשוי להיות לו ריח, גם לא קופסאות שימורים. אם במקרה נתקלים בדוב, ולצערי אנחנו לא נתקלנו, צריך לצרוח ולהשתולל כדי להבהיל אותו, שחס וחלילה לא יחשוב שאנשים הם לא מסוכנים ואפשר להתקרב.

חוץ מדובים, יש עוד כמה הבדלים ממחנות קמפינג בארץ:

- בכל מחנה קמפינג יש שירותים ובכל שירותים יש נייר טואלט. לא צריך להביא מהבית. באזורים בהם אין מים זורמים, השירותים הם אסלה מעל בור ענק, וכיוון שאין מים כדי לשטוף ידיים, יש ג'ל חיטוי שמתאדה לאחר השימוש בו. ואגב, שירותים ציבוריים לא חייבים להיות מסריחים. פה הם לא.

- השעות עשר בערב עד שש בבוקר מוגדרות כשעות שקט, וכולם שומרים עליהן. את המדורה והברביקיו מסיימים ברבע לעשר, ובעשר הולכים לישון.

- בבוקר, לפני שיוצאים ליום שלם של טיול, לא צריך לקפל את האוהל ושאר הציוד ולהכניס לאוטו - פשוט משאירים הכל כמו שהוא. חשדנים שכמותנו, לא חשבנו שזה באמת יעבוד, אבל החלטנו לנסות (וגם לא רצינו להראות את חשדנותנו ברבים, בכל זאת היינו עם עוד כ-30 אנשים מ-Haas). כשחזרנו בערב כל הציוד חיכה לנו בדיוק כמו שהשארנו אותו: הצידנית וכלי הרחצה ב- Bear Lock, האוהל עם המזרון, השק"שים והשמיכות במקומם, הכסאות המתקפלים ליד האוהל... בארץ זה לא היה עובד.

- ציוד הקמפינג האמריקאי הרבה יותר גדול ממה שהכרנו. האוהלים הנפוצים הם של שלושה חדרים ונכנסים בהם 6 אנשים בקלות, ובמקום גזיה משתמשים בכיריים על גז, שזה באמת הרבה יותר נוח.

- אם בארץ אוכלים מרשמלו לקינוח סביב המדורה, כאן זה הרבה יותר מורכב. הקינוח האמריקאי הוא S'mores (קיצור של Some more), והוא מורכב ממרשמלו צלוי, שמונח על שתי קוביות שוקולד, ושניהם יחדיו מונחים בין שני קרקרים מסוג Graham crackers בטעם קינמון. טעים וממכר.

נופים ואנחנו:

עצי סקויה ענקיים (שימו לב לאמיר, הוא עומד ליד העץ): Bear Lock והמאהל:

אמיר מוזג תה:
Bulls-eye לארוחת בוקר (אוף, המונחים האמריקאים האלה...):

הוראות מודבקות לקיר השרותים במחנה: מה עושים כשפוגשים דוב, ומה עושים כשפוגשים אריה. אגב, כשפוגשים אריה: !if attacked, fight back

צבי:
סנאי:

סוף לשומרי העצים?

מלחמה של שנתיים הסתיימה היום. קבוצה של אנשים אוהבי עצים ומלחמות אבודות התיישבו לפני כ-20 חודשים על המדרכה הצמודה ל-Haas כדי להגן על 44 עצי אלון שהאוניברסיטה החליטה לכרות. העצים נשתלו בשטח האוניברסיטה ב-1923 בשטח הצמוד לאצטדיון של ה-Bears, במטרה אחת - לשפר את הנוף. לפני כשנתיים החליטה האוניברסיטה להרחיב את מתקני הספורט של האצטדיון בשטח הזה, וכך הוחלט לכרות את העצים שכרגע מאכלסים את השטח. אף אחד לא ציפה שהדבר יקח שנתיים ויעלה לאוניברסיטה כמה מאות אלפי דולרים...

שומרי העצים (Tree Sitters) של ברקלי נראים כמו הומלסים, אבל הם פשוט אנשים שעברו לגור על המדרכה ליד העצים עליהם הם שומרים. בימים בהם סכנת הכריתה ממשית, הם ישנים על העצים עצמם, על רמפות שהם הקימו בין הענפים. ביומיום הם שוהים על המדרכה, מציירים כרזות ומטיפים לכל מי שרק רוצה לשמוע.

ה- Tree Sitter הראשון היה ניו זילנדי ב-1970, ואחריו היו עוד רבים וטובים, אך המאבק של ה-Tree Sitters של ברקלי הוא הארוך ביותר בהסטוריה של ה-Tree Sitters. שומרי העצים נקטו בכל פרובוקציה אפשרית, ואפילו הצטלמו בעירום מלא עם העצים, לפרוייקט אומנותי שצילם צלם מקומי (ראו: האתר של הפרוייקט, סרט על הפרוייקט, חוויות של מצטלם - מכיל תמונות קשות!). עד כמה שזה מפתיע, האוניברסיטה מספקת להם אוכל ומים כי היא אחראית לבריאותם בזמן שהם מתבצרים בשטחה!

כשאנחנו הגענו לברקלי, רוב עצי האלון כבר היו מותשים מהמאבק. היו מספר עצים עם "מחנות" עליהם, ושאר העצים היו מיותמים מענפים, ומוקפים בגדרות. סוף סוף, אחרי דיונים משפטיים ארוכים, ביום שישי האחרון התחילו בכריתת העצים. כרתו את רובם במהלך הסופ"ש, אך רק היום הצליחו לפנות את אחרון הלוחמים. זה ארוע חדשותי רציני מאד, האזור היה מוקף מאות שוטרים, כ-20 ניידות טלויזיה וכמה מסוקים שצילמו מהאויר.

הנה סיקור לדוגמה.

שומרי עצים מתבצרים על עץ:
פה הוא עושה שכיבות שמיכה. טוב, הוא חי על העץ כבר שנתיים...כך נראה המחנה:כרזות במחנה:ניידת טלויזיה:
שוטרים בין גדרות:

את הפינוי האחרון ראיתי בטלויזיה, בשידור חי.

שני המתבצרים האחרונים, על ראש העץ, בשיחה עם שוטרים:
אחד יורד (יחף):
האחרון שנשאר צובר דקות תהילה אחרונות מול מצלמות הטלויזיה:
המתבצר האחרון מגיע לרמפה שהמשטרה בנתה על העץ ונעצר מיד, כמו כל קודמיו:

ואולי בשבוע הבא המדרכה תחזור לרשות הרבים...