ונקובר, היום שאחרי

את היום שאחרי הסושי, כשאנחנו לא יכולים לחשוב על אוכל, פתחנו בקפוצ'ינו וקרפ של נוטלה ושוקולד, כי בכל זאת, אנחנו בחופש. אחר כך התפנינו לטיול נוסף בעיר.

אוניית נופש שאולי פעם נזכה לשוט בכזאת לאלסקה, ליד מבנה מעניין שנקרא קנדה פלייס:

בעיר העתיקה Gastown, יש שעון שפועל על אדים:

ולגמרי במקרה, פסטיבל הג'אז העולמי התארח בעיר העתיקה בסוף השבוע, וזו הכיכר המרכזית מלאה בצופים:

יש גם אזור צ'יינה טאון די גדול בעיר, ובו, כמו בכל צ'יינה טאון שמכבד את עצמו, יש גנים סיניים. הנה צב מים בבריכה בגן כזה:

וכך הגן נראה... וזה במרכז העיר!

כבר אמרתי שרואים שונקובר היתה בשליטה בריטית בעבר?

עשינו הפוגה מהסיור בעיר בביקור בספריה הציבורית. כאן אמיר מתכנן את הטיולים הבאים ומסמן וי על הטיולים שכבר עשינו:

וכבר בדרך חזרה הביתה, סתם נוף מאיזה פארק:

הפקיד במעבר הגבול שאל אותנו "איפה הבית?" והתקשינו לענות... סיאטל? ברקלי? ישראל? מה יותר נכון? בסוף אמרנו סיאטל והסברנו למה, והוא השתכנע ונתן לנו לעבור. בשבוע הבא נעבור שוב ביקורת גבולות עם קנדה, ואנחנו מקווים שהתשובה הנכונה תתבהר לנו עד אז.

סוף שבוע בקנדה

ונקובר היא העיר הגדולה ביותר במדינת קולומביה הבריטית, שהיא כיום חלק מקנדה. קנדה גובלת במדינת וושינגטון בה אנחנו גרים לתקופת הקיץ, וכך יצא שבנסיעה של שלוש שעות ומעבר גבול אחד, נסענו לחו"ל לסוף שבוע.

מרגישים בכמה הבדלים בין המדינות כבר כשעוברים את הגבול. ההבדל הראשון והמשמעותי ביותר הוא שקנדה משתמשת בשיטת המדידה המטרית, מה שאומר שחזרנו לזמן קצר לשימוש בקילומטרים ומטרים, והבנו שוב עד כמה זה הרבה יותר טבעי וברור... הכבישים בדרך לונקובר לא ממש תואמים את הכבישים המהירים של ארה"ב, ומצאנו את עצמנו נוסעים הרבה יותר לאט והרבה יותר בפקקים מהצפוי. כיוון שהמדינה היתה בשליטה בריטית, רואים גם שאריות משם, כמו למשל, דגלי אנגליה מתנפנפים בכל מקום, קבוצה של הודים שמשחקים קריקט בפארק, פקיד הקבלה שלנו שהיה לו מבטא בריטי כבד, שטרות הדולר הקנדי שנושאים את דמותה של המלכה אליזבת השנייה, ואפילו הפיש-אנד-צ'יפס שאכלנו...

מעבר הגבול לקנדה דרש המתנה של 45 דקות, כך שהיה לי זמן לצאת מהרכב ולצלם את דגל קנדה המושקע שקיבל את פנינו:

כדי שכולם יתרגלו לרעיון שעוברים ממיילים לקילומטרים:

הגענו לעיר קצת לפני 12 בצהריים, למלון חמוד בדאונטאון. פקיד הקבלה אמר שלא יהיה לנו חדר לפני שלוש, אז החנינו את האוטו ויצאנו להסתובב בעיר. אחרי ארוחת צהרים במסעדה סינית וצעידה ברחובות, שכרנו אופניים וטיילנו שעתיים בסטנלי פארק, פארק ענק, עם גינות, חופים, יערות, אגמים, מגרשי ספורט, ושבילים להולכי רגל ואופניים.

מרינה, אחת מיני רבות:

דאונטאון ונקובר כפי שהוא נראה מסטנלי פארק:

שמיים כחולים, חם, חופש, ים... היינו חייבים גלידה.

אני והאופניים:

בפארק יש מגדלור מרובע! בתור חובבת מגדלורים - זה באמת מרגש.

אחד האגמים בפארק, מכוסה כולו בצמחיית מים פורחת:

מטוס-ים! קטן, מהיר, ועושה הרבה רעש, אבל ממריא ונוחת על המים. והכי מלהיב: בשבוע הבא אמיר ואני נטוס בכזה!

אוקיי, לארוחת הערב, אחרי התלבטויות ארוכות והמתנה של 45 דקות בתור, החלטנו ללכת על אכול-כפי-יכולתך סושי. זו היתה החלטה מצויינת. קיבלנו דפים קטנים ועפרון קטן, ושני מושבים על הבר, והתבקשנו למלא כמה יחידות אנחנו רוצים מכל דבר. ולא רק סושי, אלא מכל מה שיש בתפריט (סלטים יפניים, אגדשי טופו, ברביקיו קוריאני, כמה סוגי גיוזה, טמפורה, וכו'). זו היתה הזדמנות מצויינת לטעום דברים שעוד לא טעמנו, ואכן עשינו זאת למרות שכבר התפוצצנו מרוב סושי. בכל זאת, אכול כפי יכולתך...

זו מנת הסשימי שהזמנו לפתיחה. יאמי!

חורף או קיץ?

קמנו לבוקר חורפי וגשום, נחושים לא לתת לגשם לקלקל לנו את התוכניות. אחרי כ-40 דקות נסיעה מזרחה מהעיר הגענו אל היעד הראשון שלנו להיום: Snoqualmie Falls. מזג האויר רק נעשה יותר גרוע, ולמרות זאת יצאנו מהאוטו עטופים במעילי גשם ונעלי הליכה ויצאנו לראות את המפל בגשם שוטף. לא ראינו הרבה בהתחלה, בגלל הערפל והגשם, אבל אחר כך קצת השתפר ואפילו צעדנו במסלול היורד לנהר וחזרה.

המפל והגשם:

בתחתית המפל, כבר לא מבול, אבל עדיין גשום:

עם כל כך הרבה גשם, לא חסרים מים בנהר:

היעד הבא שלנו, Tiger Mountain State Forest, קיבל את פנינו במזג אויר טוב יותר. יער מקסים, ענק, עם שבילי הליכה רבים. לא מצאנו מפה בכניסה לפארק, אז פשוט טיילנו להנאתנו באחד השבילים אחרי ארוחת צהרים בטבע.

השמש אפילו הציצה לכמה רגעים:

עם בייגל לצהריים:

וואו, לא יורד גשם!

אפילו החלזונות צצים אחרי הגשם:

כשסיימנו עם הטבע, החלטנו לנסוע חזרה לא דרך הכביש המהיר, וכך קרה שנתקלנו במקרה בעיירה חמודה בדרך, שהרחוב הראשי שלה היה סגור לתנועה ובמקום זה הציג לראווה עשרות רכבים עתיקים. מזג האויר היה עדיין יפה יחסית, ונהנינו לטייל לאורך הרחוב ולצפות במכוניות מחודשות משנות השלושים והארבעים, עד שפתאום היה רעם אדיר והתחיל לטפטף.

בעליהן של המכוניות העתיקות התחילו להראות סימני התקפלות, אז גם אנחנו הבנו את הרמז והתחלנו ללכת לכיוון האוטו. המכוניות העתיקות, מסתבר, כולן במצב מצויין, כי כשהמבול הגדול הגיע מצאנו את עצמנו נוסעים על הכביש המהיר בין המון מכוניות עתיקות ויפהפיות, במבול שוטף וברד כבד.

הוכחה שהן נוסעות:

אמיר, ליד הרכב החביב עלי ביותר בתצוגה - טריומף ספורט משנת 31:

אני רוצה כזה!

וכזה:

גם לי יש פורד, אבל לא מספיק ישנה...

כשהגענו חזרה לסיאטל, השמש יצאה!

אגם יוניון בצפון העיר:

דאונטאון סיאטל מהכביש המהיר:

אז עד שמזג האויר יחליט מה קורה איתו, אנחנו נשארים אופטימיים שתוך שבוע-שבועיים הקיץ יגיע for real!

החבובות ומוזיאון המוסיקה

אחרי ביקור בשוק צעדנו לכיוון שני מוזיאונים: מוזיאון המדע הבדיוני ומוזיאון המוסיקה, שנמצאים תחת אותו מבנה וחולקים כרטיס כניסה אחד.

על מוזיאון המדע הבדיוני אין לי הרבה מה לומר, בתור מי שלא אהבה מעולם סדרות וסרטים בדיוניים, ולא הצליחה לצפות אפילו ב- E.T... למי שכן מוצא את זה מעניין, יש שם המון רובוטים, חלליות, ובגדים אמיתיים שלבשו שחקנים בסדרות מדע בדיוני כגון Star Trek.

מוזיאון המוסיקה, או בשמו המלא שקשה לתרגם לעברית: Experience Music Project הוא כבר סיפור אחר לגמרי. המוזיאון לא רק מציג כלי נגינה שונים במספר אולמות, אלא גם מאפשר לנגן על כלים אמיתיים, בהדרכה של תוכנת מחשב אינטראקטיבית.

אמיר באולם הכניסה:

אני מנסה לנגן בס:

שולחן מגע לנגינה על תופים. כאן אמיר על הדרבוקה:

עד אמצע אוגוסט יש במוזיאון תערוכה אורחת של ג'ים הנסון והחבובות. תערוכה מרתקת! יש שם חבובות מקוריות, תרשימים של ג'ים הנסון בהם הוא תכנן את הבובות, סקיצות לתוכניות עצמן, תמונות ומיצגי וידאו.

קרמיט ואני:

אמיר מופיע! המתופף מימין מופעל ע"י אמיר מאחורי הקלעים:

אחרי ההופעה:

עם אריק ובנץ:

Pike Place Market

וואו, היה יום עמוס! סוף סוף הגיע סוף השבוע, ואמיר ואני החלטנו לראות כמה שיותר בעיר החדשה שלנו. התחלנו את היום בשוק המקומי, Pike Place Market, שנמצא שלושה בלוקים מהדירה שלנו. השוק המפורסם מלא בתיירים בסוף השבוע, במיוחד בשבת, כי מרבית הקרוזים לאלסקה יוצאים מסיאטל בשבת. השוק נקי, מסודר, מקורה, ויש בו הכל: סידורי פרחים, תבלינים, פסטה טרייה, ירקות ופירות, והמון דוכני דגים ופירות ים. ואפילו לא נורא יקר.

סידורי פרחים בחמישה דולר:

פירות אדומים:

מישהו רוצה לובסטר?

הספריה העירונית

הספריה העירונית של סיאטל פשוט מעוררת השראה. המבנה המודרני מיוחד ומרתק בפני עצמו, יש בה אוסף ספרים מפואר, מחשבים ואינטרנט לכל דורש, ואפילו חנות מזכרות ובית קפה. אה, ומנוי בספריה לא עולה כסף אם אתה תושב העיר. הנה כמה תמונות של המבנה, מסיור קצר שעשיתי אתמול.

הספריה מבחוץ:

אחד האולמות:

אולם נוסף (אם אי פעם אחליט לכתוב ספר, אני אכתוב אותו פה):

מדרגות לקומה הבאה (יש סה"כ עשר קומות בבניין):


היום תמרה הזמינה אותי להצטרף אליה ואל הבנות איבי ולילה למופע רוק לילדים שנערך, כמה מפתיע, בספריה. באודיטוריום שבתוך בניין הספריה הופיע להקת Recess Monkey בפני אולם מלא, כשהמוני ילדים רוקדים לצלילי מוסיקת רוק קלילה ונעימה.


לילה נהנתה מהמוסיקה:
אחר כך בילינו קצת באזור המשחקים של הספריה:
וגם - מצאתי ספר שאהוב עלי במיוחד מילדותי, על עלילות צפרדי וקרפד: