בחמישי בערב נפגשנו באוניברסיטה להרצאה וטעימות של יינות מגאורגיה (גרוזיה לשעבר). המרצה היה היבואן של היינות שטעמנו, והוא הרצה על העסק שלו ועל הסיבות שהביאו אותו לפתוח את העסק. הוא התחיל לייבא לפני כחודשיים, וכרגע הוא משווק את היינות לחנויות ומסעדות - על הטוסטוס שלו. היינות היו מיוחדים, לא קברנה ומרלו, אלא מענבים שאנחנו לא מכירים. מובן שאם כבר טועמים יין, אז צריך שיהיו גם גבינות טובות, קרקרים, פירות ושוקולדים... אז היו.
ציטוט מההרצאה, בתרגום חופשי: "אדם ששותה רק יין אדום הוא כמו אדם שהולך רק על רגל אחת".
אם תתקלו ביינות מגאורגיה, בטיב טעם או משהו כזה, חפשו את היין הזה, ותודו לי אחר כך:
ביום שישי ב-8:30 בבוקר יצאנו במיניבוס ליקב Cakebread Cellars ב-Napa Valley. בתכנית: ביקור ביקב, טעימת יינות, ארוחת צהריים וחזרה לברקלי בסביבות 16:00. אחרי נסיעה של שעה וחצי, נכנסנו לחדר עם שולחנות גדולים שערוכים לטעימות של שלושה יינות, ומיד אח"כ הגיע Jack Cakebread, הבעלים של היקב המשפחתי הזה, וסיפר לנו על היקב, על התנהלות היקב כעסק כלכלי, איך הם התחילו, חלוקת אחריות במשפחה (את אשתו הוא מכנה "הבוס"), וכל זה בליווי תמונות מתחילת דרכם ועד היום.
ציטוט מההרצאה:
"Whisky is for fighting, land is for stealing, water is for killing
ב-1972 ג'ק קייקברד (אפשר להצליח גם עם שם מצחיק שכזה) ואשתו דולורס היו הבעלים של מוסך למכוניות וסטודיו לצילום (ג'ק למד צילום אצל Ansel Adams!!). יום אחד ג'ק הזדמן לנאפה לצילומים לאיזה ספר, ונתקל בחווה למכירה. הוא קנה 22 אקרס ב-$800 דולר לאקר, והתחיל לגדל ענבים. היום אקר אדמה בנאפה עולה $360,000. ג'ק ובניו עדיין עובדים בעסק, ג'ק הוא המנכ"ל, ברוס מנהל התפעול והנשיא, ודניס משנה לנשיא ומנהל המכירות והשיווק. דולורס עוסקת בגננות (על כל מטר שג'ק מחליט לבנות עליו בניין, היא מקבלת 2 מטר של אדמה לגינה שלה). היום הם כמעט בני 80.
אחרי ההרצאה והטעימות (3 יינות אדומים מעולים: Vine Hill, Benchland, Dancing Bear) עברנו דרך חדר חביות היין לחצר האחורית, שם הגישו לנו מנות פתיחה של ארוחת הצהרים (שף הבית בכבודו ובעצמו הכין. הוא עובד אצלם כבר 18 שנה!). תוך כדי גם שתינו יין, כמובן. אח"כ נכנסנו למבנה מהמם שהיה ערוך לארוחה, לכל אחד חיכה תפריט הארוחה ושלוש כוסות יין, אחת לכל מנה. הארוחה היתה ארוחת גורמה אמיתית. מזמן לא אכלנו אוכל כל כך טעים. גם היינות היו מעולים. כל הפירות והירקות היו, כמובן, מהגינה של דולורס. לקינוח היו מבחר גבינות עם פירות. פינוק אמיתי!
בסיום הארוחה כולם כבר היו שיכורים. עברנו דרך חנות היינות וגילינו שהיינות ששתינו בלי גבולות מאד יקרים, מעל $100 לבקבוק! עלינו שמחים ומאושרים למיניבוס, רק כדי לגלות שהכיף עוד לא נגמר: כל הדרך נפתחו עוד ועוד בקבוקי יין ושמפניה...
כבר אמרתי שזה הקלאב הכי שווה? :)
משפחת קייקברד, מתוך עלון שקיבלנו (יחד עם כובע מצחיה ופותחן יינות):
היקב (לא ממש כמו בארץ...):
ג'ק מרצה:
חדר ההרצאות ערוך לטעימת יינות:
אמיר מריח וטועם:
הרבה מאד יין:
לפני תחילת הארוחה, שיפודי הדגים על האש, והצלעות כבר בתנור:
חדר ארוחת הצהרים:
התפריט:
המנות:
השף מציג את גבינות הקינוח:
שיכורים ומאושרים: אליוט (מימין) ורולנד
אמיר, ונייתן ברקע:
נורה ואמיר מופתעים אחרי שגילו את מחירי היינות ששתינו:
בדרך חזרה - אולי נרים איזו כוסית?
חידון נושא פרסים (בקבוק יין, אלא מה?) מתוך ההרצאה של ג'ק:
בדרך הביתה, אמיר מנסה וכמעט מצליח ללכת על קו ישר:
אמיר מחליט לסיים את היום:
2 תגובות:
מעולללללללללהההההההה!!!!!!!!!!!!!
בתור זו שכולם מכתירים כל הזמן כזאת עם הכי פחות כבד במשפחה הקטנה שלנו (וכולם טועים!!...) - נשמע מעולה..
כן, הכל טוב ויפה - אבל איך היה הקפה בסוף הארוחה?!
הוסף רשומת תגובה