trick-or-treat

ברגע שירד הערב, בעודי שוטפת כלים, נשמעה דפיקה בדלת של המרפסת... חמישה ילדים מחופשים מלווים בהורים מחופשים פחות חיכו בסבלנות עד שאמצא את כל הממתקים שיש בבית, ואז אמרו בגאווה trick or treat וקיבלו ממתק :)
אחרי שהם הלכו הבנתי שכדאי שנעביר את הדלעות למרפסת ונדליק אותן, וגם שכדאי לעבור מטריינינג למשהו קצת יותר ייצוגי, בכל זאת כל השכונה עומדת לעבור פה. ואכן, כל השכונה עוברת. אני יושבת במרפסת עכשיו עם כל הממתקים שנשארו לי בבית (מעט מאד!) וכותבת את הפוסט הזה, כשכל כמה דקות מגיעים עוד ילדים מחופשים. אמיר לקח על עצמו את תפקיד הצלם.

היו פה ילדים שאנחנו מכירים, ילדים שאנחנו לא מכירים, כמה ילדים ישראלים, וכמה ילדים קצת גדולים מדי לחג הזה. כולם מנומסים מאד, חלקם עושים טריק אחרי בתמורה לממתק, הרוב קצת מתביישים, אומרים תודה חלושה ועוברים מיד לבית הבא.

המרפסת הלא-מושקעת שלנו לא ממש אטרקטיבית, אבל המרפסת הצמודה היא דוגמה מעולה לאיך-מקשטים-מרפסת. הילדים שם צריכים לקחת את הממתקים בעצמם, והם מונחים ליד קרח יבש שעושה המון "עשן". ספוקי... גם האמריקאים שגרים שם התארגנו יפה, והוציאו ממש עכשיו מאפינס דלעת חמים מהתנור. אין ספק שזו האטרקציה של הערב.

הממתקים אוטוטו נגמרים לנו, ואז נסגור את הבסטה ואת הדלת והוילון, ונקווה שלא ידפקו לנו בדלת הראשית.

הילדות הכי מתוקות, מיה והאנה, ולידן ישראלי חמוד:

בקושי עומדת בקצב:

מקבלת tricks בתמורה לממתק:

גם קטנטנים מגיעים:

תחפושות מושקעות (אבל הכל קנוי):

הדלעות שלנו מוצגות לראווה, העכביש הוא הלהיט:

מרפסת השכנים מקושטת להפליא:

ומרפסת של שכנים אחרים:

אמא שלקחה את החג יותר ברצינות מהילד:

מחלקים מאפינס בחינם!

וזה התור:

אפילו הכלב התחפש:

ולסיום - הנה אני, כותבת את הפוסט הזה. לידי מה שנשאר מהממתקים (שלוש שקיות מלאות כבר הלכו):