להתראות, מרתה :(

מרתה, חברתנו האיטלקיה, חוזרת לאיטליה מחר. אתמול היא ערכה מסיבת פרידה מכל המוני החברים שהיא הכירה פה בתשעת החודשים האחרונים. הכנו לה מתנת פרידה מקבוצת ה-partners' lunch האקסקלוסיבית, שריגשה אותה עד דמעות וזכתה לתואר "המתנה היפה ביותר אי פעם".

המון הצלחה, מרתה! אנחנו נתגעגע...

חברי ה-partners' lunch נפרדים:

שבועות

רק נציגות ישראלית מצומצמת נשארה בסביבה לחגיגת שבועות. מורן ושגיא בארץ, אמיר, אלעד ושאולי מסתובבים בעולם במסגרת ה-IBD, וענת בנסיעת עסקים. נשארנו דנה וערן, דפנה ואני, לארגן, לאפות ולהזמין את כולם לארוחת שבועות חלבית. עם ארוחה בדשא, אוכל טעים וחברה טובה, מי צריך יותר?

מבחר תמונות אוכל, לא כולל עוגות...

אמיר בדרך לשמורה

במפתיע, אמיר מצא אינטרנט הבוקר ושלח עוד כמה תמונות, הפעם מנסיעת הלילה ברכבת.

אמיר וחבריו לקבוצה (נילו, איימי ובן) עלו על רכבת לילה שתיקח אותם אל שני ג'יפים, שם הם יתפצלו לזוגות, וכל זוג יסע בג'יפ לשמורת טבע אחרת. חברי הקבוצה עלו לקרון של המחלקה השנייה ברכבת הלילה, וכולם, חוץ מאמיר (בכל זאת, הוא היה בהודו), התרשמו לרעה: מסריח, צפוף, לא נוח.

מחלקה שנייה. בן סותם את האף, נילו ואיימי סובלות:

הם החליטו שאי אפשר ככה, ושידרגו את הכרטיסים למחלקה ראשונה. אפשר לראות חיוכים:

היעד אליו הגיעו אמיר ונילו הוא עיירה של חוטבי עצים. זה כל מה שעושים שם. זו העיירה:

וזה הבאר המקומי...הם ישבו שם 15 דקות ואף אחד לא בא לשרת אותם, אז הם עזבו בלי בירה.

מחר בבוקר הם עוזבים את העיירה ונוסעים למחנה בשמורת הטבע, לשינה באוהלים, בלי חשמל, ובטח בלי אינטרנט. נקווה שלפחות יפגשו פילים וגורילות...

בינתיים, תוכלו לקרוא בבלוג הזה על חוויותיהם של קבוצות אחרות שנסעו למדינות אחרות לעשות פרוייקטים אחרים. כולי קנאה.

קורות אמיר בגבון

הנה כמה תמונות שאמיר שלח לי מגבון:

שתי קבוצות של סטודנטים ברכב האיסוף משדה התעופה. לשניים מהם לא הגיעו המזוודות. לאמיר היה מזל.

זה "המשרד". זו בעצם מרפסת של בית גדול, והם יושבים ועובדים שם כל היום, ב-30 מעלות בצל ולחות מטורפת. האינטרנט, שהוא המצרך המבוקש ביותר, לא תמיד עומד בעומס.

אני מניחה שזה דוכן בגטים לארוחת צהרים. יש להם טבח בוילה בה הם גרים, שדואג לארוחות בוקר וערב. צהרים הם אוכלים באזור של המשרד, ואמיר נהנה לאכול בגט עם אבוקדו ובכך להשלים את צריכת האבוקדו שלו לשנה הקרובה (כי באמריקה כל אבוקדו מסכן עולה דולר).

הלילה אמיר ונילו (סטודנטית איראנית מהקבוצה שלו) נוסעים לשבוע לאחת משמורות הטבע של גבון. הבטיחו להם שהאוהלים במחנה במצב סביר, ושיש חשמל. אינטרנט, מן הסתם, לא יהיה, אז לא נשמע ממנו בשבוע הקרוב, אבל כשהוא יחזור - יהיו עוד תמונות!

עיר הקרנבלים

ביום ראשון נסעתי עם ענת לקרנבל השנתי של סן פרנסיסקו. בערך כל שבועיים יש פה איזשהו קרנבל/תהלוכה/מצעד, וכבר ראיתי כמה וכמה וחשבתי שהספיק לי, ובכל זאת, את הקרנבל הרשמי של העיר לא רציתי לפספס. יצאנו מהבית בשמונה וחצי בבוקר כדי לתפוס מקום טוב, והאמת, היה שווה. למרות הקור והטפטוף הקל, היה צבעוני, שמח ויפה. כדי להשלים את החוויה, בדרך חזרה הביתה עצרנו בקפה הטוב ביותר בעיר.

מחכה שיתחיל:

הנה זה בא:

קר וגשום, וענת מוחאת כפיים כדי להתחמם:

המצעד:

סתם שתדעו...

אתמול פורסמה כתבה ב-Ynet על מחקר שנערך בגבון בחמש השנים האחרונות ובו זיהו את האוכלוסיה הגדולה ביותר בעולם של צבי Leatherback.

סתם שתדעו, שאמיר והקבוצה שלו שוכנו באותו בית בו גרים צוות החוקרים...

מדריך לסטודנט החדש: רכב והאלטרנטיבות

איך מתניידים פה? יש כמה אפשרויות:
1) תחבורה ציבורית
2) רכב פרטי
3) רכב שיתופי

אוטובוס? ברצינות?

מערכת האוטובוסים פה לא רעה בכלל. הסטודנטים נוסעים חינם (עם תעודת סטודנט), וקו 52L עובר בווילג' ונוסע לאוניברסיטה, ואפילו עוצר ממש בכניסה ל-Haas. הקו הזה שימושי גם עבורי, בכל פעם שאני נוסעת לאירוע באוניברסיטה שכולל אלכוהול חינם (זאת אומרת, לפחות פעם בשבועיים). יש אוטובוסים לסן פרנסיסקו, ויש אופציה נוחה קצת יותר: ה-BART, היא הרכבת המהירה המקשרת את הפרברים עם העיר הגדולה ועם שדות התעופה של סן פרנסיסקו ואוקלנד. יש גם אוטובוס מהווילג' לתחנת ה-BART הקרובה (היא El Cerrito Plaza).



איך קונים אוטו?

מתחילים לחפש:
האתר הפעיל ביותר באינטרנט לחיפוש רכב הוא craigslist.
יש גם מגרשי מכוניות, כמו Buggy Bank למשל, בהם אנשים פרטיים מוכרים את רכבם באמצעות הסוכנים במגרש, ויש, כמובן, סוכנויות מכירה רגילות, של טויוטה, הונדה, וכו'.
מחירון המכוניות המקובל הוא Kelley Blue Book.

כשמוצאים משהו שנראה רלוונטי, השלב הבא הוא לבקש מבעל הרכב את ה-VIN של הרכב (אם הוא לא מפורסם במודעה). ה-VIN הוא מחרוזת ארוכה של ספרות ואותיות שמופיעה על כל רכב בתחתית השמשה הקדמית. מכניסים את ה-VIN לאתר carfax (האתר דורש תשלום חודשי לא גבוה), ואז אפשר לראות את כל ההיסטוריה של הרכב: כמה בעלים היו לו, האם הוא עבר את כל הטיפולים הדרושים, האם הוא עבר תאונות, וכו'. השלב הבא הוא לקבוע פגישה עם בעל הרכב (מקובל לבקש שהוא יפגוש אתכם ליד תחנת ה-BART הקרובה למקום מגוריו), לנסיעת מבחן, ואולי גם לבדיקה במוסך.

כשסוף סוף מצאתם את הרכב שתרצו לקנות, תצטרכו להעביר בעלות. מסמך הבעלות על הרכב נקרא Title, והוא מוחזק ע"י בעל הרכב. עקרונית, בעל הרכב ממלא חלק מהמסמך הזה, שניכם חותמים, ושולחים את הטופס בדואר ל-DMV (משרד הרישוי). אנחנו העדפנו ללכת עם הבעלים של הרכב למשרד ה-DMV ולהעביר בעלות במקום. לשיקולכם. שימו לב שתצטרכו לשלם מס על הרכישה, והוא נקבע באחוזים מהעסקה, אז תתחשבו בזה בשיקולי העלויות.

שימו לב, שכדי לנהוג בארה"ב, וכדי לקנות רכב, צריך רשיון נהיגה מקומי. כדי לעשות רשיון כזה צריך לעבור מבחן נהיגה תאורטי ומבחן נהיגה מעשי. את התיאוריה, עד כמה שזה מפתיע, אפשר לעשות בעברית... צריך להגיע ל-DMV, למלא טופס, ולהבחן. אם עברתם, תוכלו לקבוע תור למבחן המעשי. אם לא, נסו שוב. את המבחן המעשי עושים על הרכב שלכם, והוא דורש רבע שעה של נהיגה עם בוחן, והרבה סבלנות לתורים בשאר היום.

ומה זה רכב שיתופי?

יש שתי חברות באזור שלנו: zipcar ו- city car share, בהן אפשר לשכור רכב לפי שעה, מתי שרוצים, בלי להזמין מראש, ובתשלום לפי צריכת דלק (או שעות שימוש) בלבד. כדי להשתמש בשירות צריך לעשות כרטיס מנוי שעולה סכום סימלי חודשי קבוע, וחייבים רשיון נהיגה של קליפורניה. אז מקבלים כרטיס חכם שבעזרתו ניתן לפתוח את מכוניות החברה ולהניע אותן, וגישה לאתר אינטרנט בו אפשר לראות אילו רכבים פנויים לשימוש ומתי.
המכוניות חדשות, נקיות, ובדגמים וגדלים שונים, כך שיש מבחר די גדול. אחת החברות אפילו מחזיקה רכב אחד באופן קבוע בווילג'.

~~~

טוב, אני חייבת להודות שנגמרו לי הנושאים למדריך. שאלות ובקשות מיוחדות יתקבלו בברכה...

**עדכון - 5 במאי 2010
לאחרונה נערכו שינויים בקווי האוטובוסים וקו 52L לא קיים יותר. הוא הוחלף בשני קווים: קו 52 מהווילג' לאוניברסיטה וחזרה, וקו 25 שעובר בווילג' בדרכו ממרכז הקניות El Cerrito Plaza לדאונטאון ברקלי.

פיקניק בפארק

היום הצטרפתי לארוחת צהרים בטילדן פארק. שבעה ילדים ושבעה מבוגרים סביב שולחן פיקניק אחד ארוך, עם המון אוכל, ועוד יותר המון קינוחים.

מתארגנים: דיוויד, אליוט, אליס, האנה, קתרין (אחותה הגדולה של האנה) וסקוט (בעלה). ממתינים לאוכל: מיה, האנה וסופיה, אוליבר, בטאני, רבקה וג'ייקוב.

אוכל! מימין: בטאני, אוליבר, רבקה, האנה, מיה.

המנוחה שאחרי:

ג'ייקוב רצה לנוח רק בעגלה:

ויש כאלה שעוד לא סיימו את הקינוח... האנה ופרוסת עוגה ענקית:

אחרי שעתיים בפארק החלטתי לחזור הביתה לנוח. הילדים מתוקים, באמת, אבל שבעה ביחד זה קצת יותר מדי בשבילי...

אמיר בפריז

בדרכו הארוכה מאד מסן פרנסיסקו לארץ, היה לאמיר קצת זמן חופשי בפריז. הנה כמה תמונות...

אמיר והפירמידה:

עם המונה ליזה:

גם הם רוצים:

עוד כמה שעות אמיר נוסע לגבון.
אגב, לפני יומיים אושפז נשיא גבון, ולא ברור מה יהיה המצב הפוליטי במדינה במידה ולא יחזור לשלטון.

מדריך לסטודנט החדש: טלפון ושיחות לארץ

שיטת חיוב הטלפונים פה מאד מיושנת, כמו שהיתה בארץ פעם. משלמים פה על "דקות שיחה", וגם שיחות נכנסות נחשבות לצורך התשלום, כך שעל כל שיחת טלפון, בין אם אני חייגתי או שהתקשרו אלי, אני משלמת את אותו מחיר לדקת שיחה. כנ"ל SMS-ים - משלמים על כל SMS, נכנס או יוצא. ככה זה עובד פה ברוב החברות. כדי שהעניין לא יצא יקר מדי (וזה עדיין יוצא יקר), החברות השונות מציעות תכניות של דקות זמן אויר, ומגוון הטבות ללקוחות הרשת.

אז איך בוחרים חברה ותכנית?

אנחנו בחרנו בתכנית של at&t עבור שני טלפונים ניידים שחולקים 700 דקות בחודש (כדי לצפות בעמוד המקושר תצטרכו להקיש את המיקוד 94706). זאת אומרת שלאמיר ולי יש "בנק" של 700 דקות בחודש, וכל שיחה שאחד מאיתנו עושה יורדת מכמות הדקות של אותו חודש. אם לא בזבזנו את כל 700 הדקות, מה שנותר מתווסף לחודש הבא.

למה at&t ולמה התכנית הזו? זה די תלוי בכם. הנה הסיבות שלנו:
- שיחות בין לקוחות הרשת הן תמיד חינם, לא משנה באיזה שעה ביום, לא משנה כמה זמן דיברת. דקות לא מתבזבזות על שיחות אלה, כך שאמיר ואני מדברים אחד עם השני חינם לחלוטין, כמו גם עם רוב חברינו, כי רובם ב-at&t.
- בתכנית שלנו דקות לא מתבזבזות כשמדברים בסופי שבוע ובלילות. מן הסתם, רוב השיחות שלנו לארץ נעשות בסופ"שים ובלילות, כך שגם זה היה שיקול.
- לסטודנטים של Cal יש הנחה ב-at&t, רק צריך להציג הוכחה שאחד מכם סטודנט. ההנחה לא מאד משמעותית, אבל גם זה משהו.
- אפשר לקבל מכשיר טלפון פשוט של נוקיה, בחינם. מסתבר שחינם זה לא ממש חינם, כי צריך לשלם את המס על המכשיר, וזה יוצא בערך 20$ למכשיר, אבל בהתחשב באפשרויות האחרות, זה עדיין זול. אם יש לכם מכשיר מהבית תוכלו לחסוך את העלות הזאת.

מה עם iPhone אתם בטח שואלים... תכנית Data עולה 30$ נוספים על כל תכנית שתבחרו, כך שאם יש לכם iPhone פרוץ מהארץ, רוב הסיכויים שתוכלו להשתמש בו כאן. אם אתם מתכננים לקנות iPhone, אז שתדעו שעבורו יש תכניות חיוב אחרות, יקרות יותר, ואין תכניות בהן שני טלפונים חולקים זמן אויר.

עוד עלות שכדאי לצפות מראש: תצטרכו לשלם פיקדון עבור מכשיר הטלפון שאתם רוכשים, בין אם זה מכשיר חינם, או כל מכשיר אחר. הפיקדון שאנחנו השארנו הוא של 500$ לכל מכשיר, ואנחנו אמורים לקבל את הכסף חזרה אחרי שנה. אם יש לכם Social Security Number, לעומת זאת, תהיו פטורים מתשלום הפיקדון.

תוכנית נוספת ששווה בדיקה, היא תכנית Pay as You Go, בה משלמים סכום כלשהו מראש, ומדברים עד שהוא נגמר. עלות דקת שיחה גבוהה יותר, אבל אם אתם לא מדברים הרבה בטלפון, זה יותר משתלם.

חברות נוספות שכדאי לבדוק:

Metro PCS מציעה תכנית חיוב דומה לתוכניות המקובלות בארץ, בה החיוב אינו לפי דקות שיחה, וזה לא משנה אם השיחה היא בין רשתות שונות. יוצא יותר זול, אבל הטלפונים לא עובדים עם Sim Card. שווה בדיקה.

עוד דבר חשוב: בידקו את אזורי הכיסוי של החברה בה בחרתם. יש חברות שמציעות תקשורת סלולרית רק בערים מרכזיות בארה"ב, כך שאם תסעו לטיול בקניונים של אריזונה, סביר להניח שלא תוכלו לדבר בטלפון.

בכל מקרה, אחרי שאתם בוחרים, כדאי שתהיו בטוחים בבחירה שלכם, כי רוב החברות מחייבות אתכם להתחייב לשנתיים לתכנית שבחרתם...

איך מדברים עם הארץ?

אפשרות טובה אחת: Skype.
יתרונות: זול, נוח, חינם אם מתקשרים ממחשב למחשב, ואפשר גם להתקשר לטלפונים אמיתיים במחירים זולים: 13.6 סנט לדקה לטלפונים ניידים, 2.1 סנט לדקה לטלפונים נייחים.
חסרונות: צריך להיות מול מחשב (או בקרבת מחשב) כדי לדבר בטלפון. לא מאד נוח.

אפשרות טובה אחרת: בזקום.
משלמים סכום קבוע כל חודש, ומקבלים בתמורה "כרטיס חיוג" עם מספר גישה וסיסמה שמאפשרים לקבל קו בארץ. עבור תשלום חודשי גבוה יותר אפשר לקבל גם מספר טלפון באזור חיוג תל אביב, שמחובר לטלפון בארצות הברית, כך שמי שמתקשר אליך מהארץ יכול להתקשר בעלות שיחה לתל אביב.
העלויות משתנות על פי החבילה הנבחרת. חבילה עם מספר בארץ, למשל, עולה 15$ בחודש, ובה חיוג לטלפונים נייחים בישראל הוא חינם, ולטלפונים ניידים הוא כ-10 סנט לדקה.
יתרונות: קל להתקשר לארץ, קל לאנשים בארץ להתקשר אליך, מחיר סביר לתקשורת נוחה.
חסרונות: תשלום חודשי קבוע, כך שאם אתם נוסעים לארץ לחודש, אתם עדיין צריכים לשלם לבזקום.

זהו. תחשבו על זה...

**עדכון - 5 במאי 2010
- אם חשקה נפשכם במכשיר טלפון חכם יותר מהנוקיה הפשוט שמקבלים חינם ב-at&t, אפשר לרכוש מכשירי טלפון ממש ממש בזול באמזון או בוולמארט.
- אחרי כשנה של שימוש בשירות בזקום לשיחות לארץ עברנו להשתמש בשני שרותים שונים - אחד לשיחות יוצאות שנקרא Jajah והשני לשיחות נכנסות - Spikko. בשניהם אין תשלום חודשי, וב-Spikko יש גם שיחה מזוהה, שזה חידוש מרענן. תבדקו גם אותם לפני שאתם מחליטים, ותתמקחו אם צריך.

מדריך לסטודנט החדש: איפה קונים?

בהנחה שכבר קיבלתם דירה בווילג', עכשיו צריך לעשות קניות של מוצרי מזון. איפה קונים מה, למה וכמה עולה?

Monterey Market (הירקן השכונתי)
טוב, לא בדיוק רק ירקן, ולא בדיוק שכונתי, אבל זה מקום בו אפשר למצוא מבחר עצום של ירקות ופירות טריים (ואורגניים), והוא קרוב יחסית לווילג'. אפשר למצוא שם גם מוצרי חלב בסיסיים, מצרכים מהמזרח הרחוק ומישראל (טחינה למשל), יינות, דגנים ועוד.

Berkeley Bowl (הכי טרי, הכי זול, הכי רחוק)
זה סופר לכל דבר, עם מחלקת פירות וירקות ע נ ק י ת. הכל טרי ויפה וטעים, והמבחר עצום. לא ידעתי שיש כל כך הרבה סוגי עגבניות בעולם. מחירי הבשר והדגים גבוהים יחסית, אבל כל שאר הדברים מוצעים במחירים סבירים, וזה הסופר המועדף עלינו לקניות השבועיות. הבעיה איתו שהוא קצת רחוק, ולכן לא שימושי כדי לקפוץ לקנות חלב כשנגמר.

Lucky (הכי גדול)
סופרמרקט כמו בארץ, רק בענק. ממוקם במרכז קניות גדול שנקרא El Cerrito Plaza, ונוח להגיע אליו ברכב או באוטובוס (52L) מהווילג'.

Safeway (הכי כמו בארץ)
כמו Lucky רק יותר קטן. צריך לעשות כרטיס חבר (בחינם, בקופה) כדי לקבל הנחות חבר, ואז הסופר נעשה קצת פחות יקר. המיקום מצויין לבאים ברכב או באוטובוס (18).

Target (הכי טרגט שיש!)
טרגט המקומי מדהים! בתור חובבת טרגט אני ממש מאוהבת בסניף המקומי. הוא צמוד לווילג', אבל יש פסי רכבת שמפרידים ביננו, ולכן קצת קשה להגיע אליו ברגל, אבל ברכב הוא במרחק דקה נסיעה. יש בו שתי קומות, עם מדרגות נעות ומסוע שמעלה ומוריד את עגלת הקניות, ויש בו הכל: בית מרקחת, קוסמטיקה, בגדים, צעצועים, ריהוט, כלי מטבח, משתלה, ואפילו חלב וביצים.

Costco (הכל באריזות ענק)
חנות ענק שמוכרת הכל באריזות ענק חסכוניות. זול לקנות פה, אבל צריך כרטיס חבר שעולה $50 לשנה. יש הטוענים שזה משתלם. לי אין כרטיס חבר (לא אוהבת אריזות גדולות), אז אני לא ממש יודעת.

Safran (או בכינויו: "הפרסי")
חנות קטנה ממש קרובה לווילג', שמוכרת מוצרים מישראל. אפשר למצוא גבינת סקי, מילקי, ביסלי, במבה, מלפפונים חמוצים במלח, חלבה, וכו'. כמו שהייתם מצפים, זול זה לא, אבל הבעלים מאד נחמד ומסביר פנים.

**עדכון - 5 במאי 2010
- העדכון החשוב ביותר הוא לגבי Berkeley Bowl. נפתח סניף חדש, גדול, מואר ומרווח, עם שפע חניה, והרבה יותר קרוב לווילג'. הסניף נקרא Berkeley Bowl West והוא ללא ספק הסופר המועדף עלי. חובה לבקר.
- Target המקומי יתחיל למכור גם פירות וירקות טריים החל מיוני הקרוב.
- החנות Safran נסגרה לפני כמה חודשים.

גאלה לסוף השנה

שנת הלימודים מסתיימת היום, הסטודנטים של השנה השנייה נפרדים, וכל השאר מסיימים מחוייבויות אחרונות ללימודים ומתכוננים לחופשת הקיץ. אתמול נערכה גאלה לסיום השנה, או במילים אחרות, מסיבה מפוארת בקומה ה-15 של מלון בסן פרנסיסקו. קוד הלבוש היה שמלת קוקטייל לנשים וטוקסידו לגברים. לקח לנו זמן להבין מה זה אומר, ולבסוף אמיר לבש את החליפה היחידה שיש לו (אולי פעם יהיה לו גם טוקסידו בארון), ואני לבשתי שמלה שחורה, כמו 95% מהבנות.

אוטובוס אסף אותנו מהווילג'. כאן אנחנו ליד האוטובוס, מחכים לצאת:

מורן, שאולי, ענת ושגיא מגיעים לאוטובוס:

האולם, מפואר ומרשים, חיכה לנו עם שמפניה, באר משקאות חופשי לחלוטין, מתאבנים טעימים שיצאו מהמטבח בתדירות גבוהה, ותזמורת שניגנה מוסיקת רקע:

דיוויד ואליוט, טוקסידו, עניבות פפיון:

עם ענת ושאולי ליד חלון ענק המשקיף לדאונטאון העיר הגדולה:

אותו חלון, קצת יותר שתויים:

התזמורת של מוסיקת הרקע התחלפה כעבור שעה בתזמורת מרובת נגנים שניגנה מוסיקה לריקודים סלוניים. אפילו אנחנו רקדנו קצת.

אחרי עוד שעתיים, סוף סוף עלה הדי-ג'יי והתחלנו לרקוד כמו שצריך...

לא יאמן שעברה שנה. מזל שיש עוד אחת.

מדריך לסטודנט החדש: הווילג'

הווילג' היא שכונת המגורים בה אנחנו גרים (כמו כל שאר הישראלים, פרט לאלה שיש להם בעלי חיים). השכונה נמצאת בשטח של האוניברסיטה באלבני, במרחק של כשלושה מייל מהאוניברסיטה, קרוב ל-Highway I-80. הווילג' הוא המעונות של האוניברסיטה למשפחות עם/בלי ילדים, כך שבכל משפחה יש לפחות סטודנט אחד. בשכונה יש חדר כושר, גני משחקים, חדר מחשבים לשימוש תושבי השכונה, חדר כביסה בכל בניין (כביסה וייבוש ב-$2, נוח, פשוט וקל), והמון המון דשא.


הווילג' מתחלק לשני חלקים:
החלק המזרחי ישן יותר, הדירות בו גדולות יותר, ויש בו מחסן חיצוני לכל דירה. הדירות הן של שניים או שלושה חדרי שינה, עם מקלחת אחת או שתיים.
החלק המערבי חדש (נפתח ב-2008), הדירות קטנות יותר, והוא גם קרוב יותר לרכבת, אז שומעים אותה יותר. אנחנו גרים בחלק המערבי, בדירת שני חדרי שינה שאנחנו מאד אוהבים.

מחירי הדירות משתנים על פי גודל הדירה, מספר החדרים ומספר חדרי הרחצה, וכוללים את כל החשבונות (חשמל, מים, ביוב, פינוי אשפה, אינטרנט מהיר וכבלים). הדירות מגיעות ריקות לחלוטין, פרט למקרר, תנור אפיה עם כיריים וארונות קיר. את כל השאר צריך לקנות, ויש איקאה לא רחוק.

איך מקבלים דירה בווילג'? ממלאים טופס ומגישים בצירוף צ'ק של $25, מדרגים את הדירות לפי העדיפות, ומקווים לטוב. יש האומרים שכדאי להתקשר מידי כמה ימים למשרד כדי "ללוות" את הבקשה בנימה יותר אישית. לא יודעת אם זה באמת עוזר, אבל אולי שווה לנסות...

כאן אפשר לראות את הדירה שלנו ממש מעט אחרי שעברנו לגור בה. היום היא הרבה יותר בית מסתם דירה...